|
|
עמוד:14
14 שולמית קיציס בן" . הבנהות היא הצד האחר של האבהות, ה"הדדיות של האבהות" ( שם : 234 ) . הבנהות - תפיסותיו של הבן והמשמעות שהוא מעניק ליחסים - היא משתנה חשוב מאוד בכל הנוגע לתהליכי הנחלה . סוציאליזציה אינה נתפסת עוד כהשפעה חד – כיוונית של הורים על ילדיהם, אלא כמנגנון אינטראקטיבי, פרי יחסי הגומלין בין ההורים לילדים ( 2007 Kuczynski & Parkin, ) . סגנון הורות סמכותי, המשתף ומתדיין עם הילדים, מאפשר שותפות גבוהה של הילדים בתהליכי קבלת ההחלטות, וכתוצאה מכך הילדים חשים אוטונומיים יותר . הבנים והבנות מרגישים שההכרעות הערכיות נובעות מהם, והדבר מוביל להזדהות ולאימוץ נרחב יותר של ערכי ההורים . באמצעות השיחות והדיונים עם הילדים גם ההורים עוברים תהליך ומלבנים את תפיסת עולמם . השפעת הילדים מחלחלת מלמטה למעלה, והם תורמים לעיצוב השקפת הוריהם . ההשפעה היא אפוא דו – סטרית, ובסופו של דבר ההורים והילדים נעשים דומים זה לזה בתפיסתם הערכית . ואולם הנחלת הערכים כפי שהיא מצטיירת בספרות המחקרית מורכבת ומרובדת . מן הספרות המחקרית עולה שתהליכי ההנחלה וההמשכה בין הורים לילדיהם הם צומת שבו מתנגשים שני אתוסים מנוגדים : ערכי המסורת והקבלה מחד גיסא, ואוטונומיה ואינדיבידואציה מאידך גיסא . מדובר בשני ערכים סוציולוגיים סותרים : החברה מעריכה אוטונומיה, גיבוש זהות עצמית ואינדיבידואציה . הַמשכה אף היא ערך חברתי, אך היא מבטאת תנועה הפוכה : קבלה, התקשרות והזדהות ( Schachter Ventura, 2008 & ) . בקשר אב - ילד ישנן תאוריות שהדגישו את חשיבותם של תהליכי הספרציה – אינדיבידואציה ואת הצורך של הבן באוטונומיה . "חרדת ההיבלעות", שעליה דיבר לאינג ( 1977 ) , נוגעת לחשש של הפרט להיבלע בזהותו של הזולת ולאבד את ייחודו . חשש זה קיים עשרת מונים כאשר מדובר באב שהוא איש ציבור ידוע ובעל כוח וסמכות ( ; 2005 Knafo, 1991 ; Levitz, Maheshwari, 2009 ) .
|
|