|
|
עמוד:10
זהר מיכאלי 10 מעולם העסקים ) , שבאמצעותה נוצרו תדמיות חיוביות להישגי השלטון . 1 בספר לנוכח תיאור זה נשאלת השאלה : "מה לעשות ? " . הנוכחי ישנו ניסיון לחשוב על המציאות בעזרת התיאוריה הפוליטית של חנה ארנדט ( 1906 ‑ 1975 ) , שבמרכזה ישנה חתירה להניע פעולה . תיאוריה זו מתכתבת עם מסורת אינטלקטואלית שלא מסתפקת בכתיבה לשם עצמה, אלא 2 טענתה של ארנדט, שעוברת פונה למציאות כדי לשנותה . בכל כתביה, היא שבעולם המודרני אבדה הבנת המשמעות של הפוליטיקה . אובדן זה אינו קשור לימין או שמאל או לשיטה כלכלית מסוימת, אלא לעובדה שאנחנו חיים בתרבות פוליטית מזויפת . המרחב הציבורי רווי בדעות קדומות שירשנו ממסורת מחשבה פוליטית מטפיזית הגמונית ארוכה, החל מאפלטון ועד מרקס, שיחד עם היבטיה החיוביים היא הביאה לכך שהשיח הפוליטי הצטמצם כיום לשאלה אחת : מי שולט על מי ? כאילו שזה העיקר בכל ענייני האנוש . ארנדט ניסתה לחשוב מחדש על פוליטיקה לאחר המטפיזיקה וביטאה זאת באופן פילוסופי במקומות רבים ובעיקר בספר המצב האנושי ( The Human Condition , 1958 ) , על ידי שימוש בשפה האקזיסטנציאלית של מרטין היידגר וקרל יאספרס . באמצעותה היא עקרה את הפעולה ואת השיפוט הפוליטיים מהמהלכים שנקבעו על ידי סד הרציונליזם המטפיזי ( שליטה ונשלטות ) והציגה אותם 1 . כפי ששאל הסטודנט לנין בחיבורו המפורסם מ‑ 1902 ( ולדימיר איליץ' לנין, כתבים נבחרים , כרך ראשון, תל אביב, הקיבוץ המאוחד, ,1950 עמ' 21 ) . אמנם ארנדט ראתה בלנין סימפטום נוסף של המסורת הפוליטית האפלטונית הפגומה, אבל הוא פרשן חשוב של מרקס ‑ ואת מרקס היא העריכה אף על פי שאת מחשבתו בכללותה היא ראתה כהרסנית . 2 . יש הסבורים שקריאה בכתביה של ארנדט אמורה לגרום לנו לפעול, אולי לחולל מהפכה . כלומר, לא לכתוב עוד מאמר אקדמי על חנה ארנדט .
|
|