|
|
עמוד:14
14 האורגנית בשלל לבושיו ומופעיו : מהופעתו הפשוטה ביותר כרוח רפאים מאיימת ועד מערך הכפילים המורכב, המונח בחשאי ביסוד החיים האנושיים . התנועה מהאחד אל רבים היא גם התנועה מהרומנטיקה לעבר הפוסטמודרניזם . כפי שצוין לעיל, שני הפרקים הראשונים בספר יתמקדו בסיפורים מהמסורת הרומנטית, ואילו שני הפרקים שאחריהם ייסובו סביב רומנים שניתן לכנותם פוסטמודרניים . אין בכוונתי לתת דין וחשבון היסטורי מלא על הכפיל בספרות מהמאה התשע עשרה ואילך, אלא להתמקד בכל פרק ביצירה אחת המגלמת תכונה מהותית של הכפיל . אמנם הפיתוח המושגי שלי מביא בחשבון את הנסיבות ההיסטוריות והחברתיות של הכפיל ( בייחוד בפרקים השני והרביעי ובאחרית דבר ) , אך כמתחייב מעצם טבעו של הכפיל, הדגש הוא יותר תמאטי מהיסטורי . הכפיל קורא תיגר על הזמן הליניארי ומאלץ אותנו להיזכר בזמן המחזורי של התרבויות הקדומות . במובנים רבים נוצרת זיקה בין הכפיל הפוסטמודרני, שבו אני מסיים את הספר, לכפיל הקדם-מודרני, מה שסוגר את המעגל אך גם פותח אותו מחדש . הפרק הראשון נפתח בסיפור מותו של אבי מחוסר אוויר, חוסר שבעיניי הוא נפשי לא פחות מאשר גופני . משהו או מישהו חסם את נשימתו : כפיל פנימי . אני חוקר את הכפיל הזה דרך הסיפור הקצר של גי דה מופסאן "השמכאן" ( 1887 ) , ובו מסופר על אדם שיצור מסתורי משתלט על נשימתו, על כוח רצונו ולבסוף על חייו . אני טוען שהיצור הזה הוא כפיל שלילי , שמטרתו לקרוא תיגר על דחיית האחרוּת בידי הגיבור . הכפיל השלילי הוא ישות בלתי נראית ואפלה, לעומת הכפיל ה חיובי , שהוא גלוי לעין ובעל תכונות קונקרטיות . ואולם שני סוגי הכפיל משלימים זה את זה, ושניהם — תולדה של המאמץ להכחשת האחרוּת, תולדה של חוסר ושל קיטוע עצמי .
|
|