|
|
עמוד:12
12 פרולוג כך של היישוב המבודד והמנומנם . ההיגיון אמר שלמשפחות רוויות התלאות יהיה נוח יותר להיקלט לתוך יישוב קיים, המקבל אותן בברכה, מאשר להתחיל להקים יישוב מאפס . נציגם הנמרץ של אנשי שירת הים אפילו התמנה כמזכיר היישוב חמדת . ועם כל זאת, מארג החיים הפנימי של משפחות שירת הים, נותר מבודל, מלוכד ומוכוון מטרה . ממאן להתפזר . קהילה בתוך קהילה . נדמה היה כי הקהילה הקטנה של משפחות שירת הים שבחמדת הייתה בעלת תודעה נפרדת וייחודית שהתארגנה סביב זיכרון העבר האבוד וטראומת ההתנתקות . בסממנים של תודעה זו ניתן היה להבחין בחיי היום-יום ובהווי הפנימי של המשפחות : קרוונים בגווני כתום עטורי תמונות מהחיים בגוש קטיף, שמירת צרור מפתחות הבית שננטש תלויים בפתח הדלת, שימור בקבוקי חול, צדפים ושאר חפצים המעידים על שייכותם לגוש קטיף, עסק פרטי לעיצוב בגדים של שתיים מנשות היישוב שנשא את השם "שירת הים", אירועים פנימיים שיועדו רק למשפחות שירת הים, ועוד כהנה וכהנה . באופן גלוי או סמוי, דינמיקת החיים של המשפחות הללו הנציחה את העבר והתכתבה אתו . שתי הקהילות, חמדת ושירת הים, ניהלו ביניהן מערכת יחסים עדינה, מורכבת . משפחות שירת הים ביקשו לייצר בחמדת רצף בין חייהן הקודמים בגוש קטיף לבין עתידן במשכיות . קהילת חמדת ביקשה להרחיב את גבולות הקולקטיב שלה ולקלוט את משפחות שירת הים . מרקם היחסים השברירי בא לידי ביטוי גם בהבניית הזהות המקומית של ילדי הגן . כשתושבי חמדת ציינו בחגיגות עשור להקמת היישוב, ביקשה הגננת להכין עם ילדי הגן קלסר שיבטא את הקשר שלהם למקום . הקלסר עבר בין כל משפחות ילדי הגן, ובתוכם ילדי שירת הים . כל משפחה התבקשה לציין בציור או באומר מהם האתרים והדברים האהובים על ילדה ביישוב חמדת . המוצר המוגמר — קלסר העשור של חמדת מאת ילדי הגן — הכיל גם את סיפורו של גוש קטיף מנקודת מבטם של ילדי שירת הים והוריהם . ביתם הנוכחי של אנשי שירת הים שבחמדת, נפקד מהקלסר כלא היה . כצופה מהצד בהתרחשויות התמלאתי סקרנות ושאלות . פרשת הדרכים אליה נקלעו משפחות שירת הים הותירה בי רושם עמוק : מה המוטיבציה של המשפחות להיאחז זו בזו ? האם היאחזות זו באה על חשבון שיקומן הפרטי, המשפחתי ? האם השבר שחוו בכלל ניתן לאיחוי וכיצד הוא מעצב את מהלך חייהן ? מהן תקוותיהן ושאיפותיהן לעתיד ? הצעתו של פרופסור בר סימן-טוב, שעמד בראש התוכנית לתואר שני שבה למדתי באותם ימים באוניברסיטה העברית, למקד את הדוקטורט שלי בסיפורם של אנשי גוש קטיף לשעבר הפכה לריאלית יותר ויותר . החלטתי
|
|