מבוא ענר גוברין

עמוד:14

אמיר קלוגמן 14 צפויים ומפתיעים . הוא מראה כיצד פרטים אלו יכולים להאיר מחדש את הסיפור, לחדד היבטים שונים ביחס לגוף שטמונים בו . מטרת הקריאה איננה להוכיח את טענות הפילוסופיה או הפסיכואנליזה, אלא לייצר דו-שיח פורה בין השדות השונים, לבחון כיצד הספרות של גרוסמן יכולה ללמד אותנו דברים חדשים בנוגע לגוף המְדַבֵּר ולהבהיר רעיונות של שני התחומים האחרים . הפרק הראשון מפרט את עיקרי הדיון הפילוסופי בשאלת השפה הפרטית, החל בחברי החוג הווינאי הפילוסופי בתחילת המאה ה- 20 ובהמשך אצל ויטגנשטיין ומפרשיו . הפרק חושף את האופן שבו הייתה שאלת השפה הפרטית תוצר של דיון מוקדם יותר, דיון אפיסטמולוגי ( על אופן רכישת הידע ) בנוגע לרגשות ולתחושות, שבמרכזו השאלות, האם וכיצד ניתן למצוא קריטריון שיאפשר אימות של תוצרי "עולם פנימי" . הפרק מראה כיצד הדיון קשור לגוף האנושי ולמעמדו כנשא של אמת, ולצד זאת מציג את הטענה שהפילוסופים נטו להימנע מהתמקדות בגוף בהקשר זה . הפרק השני מתמקד בתפיסת הגוף בפסיכואנליזה הלאקאניאנית, לרבות התייחסות למקורותיה אצל פרויד . הפרק פורש את המאפיינים המרכזיים של גוף זה, עוסק בהבחנתו מהגוף הביולוגי ומדגיש את תפקידה של השפה בכינונו של הגוף האנושי . כל זאת כדי להראות שהגוף האנושי הוא ״גוף מְדַבֵּר״, כלומר גוף שמוציא לאור קונפליקטואליות נפשית בסיסית הנובעת מכך שחווייתו של בן האנוש, גם הגופנית, מתוּוכת באמצעות השפה . הפרק מראה כיצד נקודת המבט הפסיכואנליטית משלימה חסר מרכזי ומהותי בדיון הפילוסופי בנוגע לשפה פרטית, וזאת באמצעות התמקדות בביסוס ראשוני של המושג "גוף מְדַבֵּר", מושג שנותר בלתי מפורט ובלתי מפוענח בספרות הפסיכואנליטית . הפרק השלישי מגבש את החיבור שהחל להופיע בשני הפרקים הקודמים ומהדק אותו, בין דיון השפה הפרטית למושג הגוף המדבר . חיבור זה נעשה באמצעות נושא שחוזר בשני השדות -

רסלינג


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר