|
|
עמוד:11
הקדמה ׀ 11 החמצה ושלום קר . היחסים עם איחוד האמירויות, כך נראה, יהיו קרובים יותר לשלום החם שעליו חלמנו . מדוע ? הפרשנים לענייני ערבים טענו בצדק כי דווקא המתנגדת להסכמים הללו, אירן, הפכה בעצם התנהגותה לשדכנית הגדולה בין ישראל 6 השיחה בקפה מילאנו ממחישה את החשיבות למדינות המפרץ . שמייחסות ישראל ואיחוד האמירויות לאיום האירני . בכל מקום וזמן מתקיים הכלל ש"אויב אויבך הוא ידידך" ; טבע האדם הוא להתאגד מול אויב משותף, והמזרח התיכון איננו יוצא דופן . אבל בניתוח מעמיק יותר של "הסכמי אברהם", ניכר שאירן היתה רק גורם מאיץ . אנו רגילים להדהד את דבריו של האסטרטג הגרמני 7 כי "המלחמה אינה אלא בן המאה התשע-עשרה, קרל פון קלאוזביץ, המשך המדיניות באמצעים אחרים . " ואולם במאה העשרים ואחת, נראה שהכלכלה הופכת להיות "המשך המדיניות באמצעים אחרים . " הכוחות הכלכליים מעצבים את עולמנו כפי שפעם מלחמות בין צבאות היו מכתיבות את סדר היום . "הסכמי אברהם" משקפים את סדר העדיפויות החדש . בעוד המילה אירן לא מופיעה כלל בתוכני ההסכם בין ישראל לאיחוד האמירויות, ענייני שיתוף פעולה כלכלי מכסים מעל מחצית מדפיו . שר החוץ של איחוד האמירויות, עבדאללה בן זאיד אל-נהיאן, שיקף את התובנה הזאת בנאומו בעת החתימה על ההסכם, שבו לא הזכיר את אירן, הזכיר בקושי את הפלסטינים, והתמקד בפיתוח כלכלי, 8 אלו לא היו מילים בתשתיות, במדע וביציבות כלכלית של האזור . בלבד, הן שיקפו מציאות . בשבועות שאחרי ההסכם נחשפו שיתופי פעולה קיימים או מתהווים בין המדינות בתחומי ההייטק, הסייבר, הרפואה והמדע, הבריאות, התעופה ותחומים רבים נוספים . בשונה מהתדמית הנוכחית של הסכמי השלום עם מצרים וירדן, "הסכמי אברהם" התקבלו בהתלהבות על ידי הקהילה העסקית בישראל ובאיחוד האמירויות . כנראה הסדרת היחסים היתה מתרחשת גם ללא הפגישה האקראית
|
|