|
|
עמוד:430
בגלות ; קיומנו את לבצר — ראשית חלומות : שני או תקוות שתי של הכפול בסימנן אפשרות כל עוד אין החלומות שבשני הראשון את כי היא, דעתי בארץ-ישראל . — שבית לפחות, הראוי׳ היחידי החלום זה : שניים מספר החלום על רק כיום מדבר אנוכי להציל . נפשנו . את למענו שנחרף ) 1939 . 1 . 27 ״המשקיף״, האחת-עשרה״, ( ״השעה ¥ רפיון, של כלשהו סימן נתגלה אולי ושם פה חודשים, חלפו שבועות, עוד חלפו היה עשוי כבר רגישים, בנחירים שנתברך מי כל אבל המצב, הרגעת של ■ להרפות בלי והתריע הזהיר ז׳בוטינסקי והמוות . החורבן ריח את להריח החורבן, אל אלא סדר-היום אל מעבר זה אין כי נכבדים, חברים לכם, אומר יאני מבזבזים כבר אם אתבדה . שאנוכי והלוואי בעל-פה, הזאת המלה את למדו ן, — ב — ר — ו — ח את לטשטש שמנסה מי כל לבוגד אני חושב אז הרי בגידה, כגון מלים שלנו בוויכוח מאז ההגירה ] . שאלת את — [ מזרח-אירופה יהדות בפגי העומדת בשאלות, ההכרחית שנתו : את ישן אמנם הזאב מתמיד . יותר כיום אולם הכרחית, זו שאלה היתה ומתמיד מישהו כי ייתכן, לא הרי אבל אנשינו . על התנפלויות פחות ערך האחרונים בחודשים ימים . תאריך הזאב של שנתו כי שיאמין כך, כדי עד חמור-חמורתיים יהיה מאתנו כשתיאבונה בשדותינו, החיה-הרעה תופיע מייד לאלתר . תיפסק היא מאוד, קצרה תהיה היא תוך-כדי נחמתה את ישמע לו, שאוזניים מי כל כי היה, הדין מן עכשיו אפילו הוכפל . של העשירי החלק מן ישראל עם את ויציל ישמור והקדוש-ברוך-הוא יתן מי שינה . החוזר הפזמון את שומעים אינכם אתם וכי שנתה . בשעת לחיה לה המתגלים החלומות כי בנפשו, מדמה היהודי הזמני, לשקט ברצינות-יתר מתייחס "היהודי הללו ? שבחלומות . . . ״ ליהודי לו, נראה עוד אנחנו : לנצח גן-עדן זהו ) 1939 . 6 . 30 ״המשקיף״, ל׳דאלזי׳", ( ״הקץ ¥ והחיה-הרעה אלה, נבואיים דברי-חרדה נכתבו מאז בדיוק, חודשיים עברו לאחרון עד — חלומותיה כל את והגשימה המדומה משנתה הקיצה אמנם . . . שבהם 0 להתנחם המסוכנת, אך הטבעית, הנטייה מפני חביבים, קוראים אתכם, מזהיר הריני שמסקנותי ; בכלל תתגשמנה לא שאולי ; בחיים הוגשמו טרם התוצאות שכל בבן, מזהיר הריני בחיים" . היגיון יש תמיד ו״לא תיאורטי היגיון על רק הן מושתתות תמיד הם החיים היהודיות, צרותינו לדיון עומדים בו במקום לפחות כי אתכם, לתבערה . ייהפך ניצוץ וכל זכוכית, תפוצץ אבן וכל הגיוניים, ) 1939 . 6 . 9 ״המשקיף״, הגולה״, יהדות על לבן ( ״ספר 430 שואה
|
|