|
עמוד:202
ליום : מיום גובר מסעל-ענק בדרי׳ צורים בשן נקר נקר ברך, עלינו במוט נזחל זחל עד-תם . . . יושר שירך - השם ! חי - אך בטוחה : בנפש מנהיג, ישן, עוד ותשמע גשרנו, יום,יגיע ורעם-צעד, העם רבבות קול שירי-שמחה . והד הנס רשרוש באר-שבע עד מדן ההוא ביום הגדול, פודהו העם יזכר וגבע, גי כל תרנין וברכתו כטבע, חפשי בשיר ובנות-ציון, במחול . תסבנה קברך את ריינמן ] , חנניה מרוסית [ תירגם 1904 ״הספד״, ( מתוך ר״מ ) — רל״ז עמ׳ "שירים", כרך כמה תירגם עצמו ז׳בוטינסקי כי להיוודע, יופתעו ודאי הקוראים מן רבים כן על ה״שירים" . בכרך כונס לא זה שתרגום משום לעברית, זה שיר מבתי למות שנים חמש-עשרה במלאות שחיבר המקורי, התרגום מן גם בתים שני נביא בעברית : שירה לכתוב ז׳ של הראשון נסיונו זה היה כי לשער, יש הרצל . האיש, משה כזה כבה, לא הוא : הרומזת הארץסף על מולדת, האש חיק אל בנים השיב לא הוא מרחוק . אליה נכספו אשר לקודש, קרבן-אשה חייו את ויעל — ירושלים, אותך, שכח ולא בישימון, ויפול הגיע לא אך עפרו רק היום וכבוא ארצנו . עפרות ליקר ניתן ורם, היה נישא וגא, היה תקיף צליל-מתכת, כנועם צלצל קולו מה ! ויהי קולו : גבר הרעים, קולו וקדימה . קדמה ויוליכנו בארץ, אור-חיים על שר ופלא - - - - - - והחופש הזוהר נוף ארץ, פליאת לו, קץ יום — פרחיו נתן ויום . . . ליבו שירת נפסקה — הרעם הרעים נשירה ! עוד אנחנו ליבו שיר אך ) 1919 . 7 . 18 הארץ״, ( ״הדשות 202 הרצל
|
|