|
|
עמוד:יד
יד על פשעים ועל עונשים מילאנו, בקתדרה שייסדו רשויות העיר במיוחד בשבילו . שנתיים בלבד חלפו בטרם ביקש לעזוב את משרתו האקדמית לטובת תפקיד במינהל המקומי של חבל לומברדיה . הקריירה האדמיניסטרטיבית של בקריה הייתה ממושכת ופעלתנית למדיי : החל משנתו השלושים ושתיים הוא כיהן בשורה של תפקידים ציבוריים והיה ממונה, בין היתר, על הוצאתן אל הפועל של רפורמות מקומיות בתחומי הכלכלה והמסחר ( ובראשן הנהגת מטבע אחיד בלומברדיה ) , החינוך ( ביסוס מערך בתי הספר היסודיים ) והחקלאות . בקריה נותר כותב פורה . לאורך השנים פרסם מאמרים וחיבורים, וחלקם עוררו עניין מסוים בזמנם . רובם אינם עוסקים במשפט הפלילי דווקא, אלא בניתוח של סוגיות כלכליות שונות . בנושאים אלו נקט בקריה גישה ליברלית : הוא האמין ביעילותו של השוק החופשי ובהסרת החסמים על תנועת ההון, המעמד והאמצעים . ברוח זו יצא בקריה נגד הכללים אשר הגבילו את האפשרות להפקיע נכסים מידי הכנסייה ואחוזות מידי האריסטוקרטיה, ונגד זכות הירושה האוטומטית של ממון ותוארי אצולה 14 — עמדה שעלתה בקנה אחד עם נכונותו לוותר בשם האהבה על הרכוש המשפחתי . ואולם, תחומי עניינו של בקריה השתרעו גם מעבר לכלכלה המדינית : בין עבודותיו אפשר למצוא חיבור ארוך על אודות הסגנון והשפה וכן מאמר העוסק בחוש הריח . בקריה שב לעסוק בענייני הרפורמה של המשפט הפלילי רק כעשרים ושמונה שנים לאחר כתיבת על פשעים ועל עונשים . ב- 1791 מינה אותו הקיסר ליאופולד השני לשבת בוועדה לבחינת החוק הפלילי בלומברדיה, וכך ניתנה לו ההזדמנות ליישם את העקרונות ההומניים שהעלה על נס בחיבורו . שלוש שנים לאחר מכן באו חייו לסיומם : צ'זרה בקריה מת משבץ ב- 28 בנובמבר 1794 , בעיר הולדתו מילאנו, והוא בן חמישים ושש שנים . * * * כדי להעריך אל נכון את היקף השינוי שחולל בקריה, יש להבין כמה עגום היה מצב העניינים שביקש להביא על תיקונו . מנגנוני המשפט הפלילי באירופה במחצית המאה השמונה-עשרה נשענו על נהגים דכאניים, על שרידיו של הדין הפיאודלי ועל גישות תיאולוגיות שייחסו סמליות דתית
|
|