|
עמוד:13
13 מבוא כ- 20 שנים לאחר מכן חוקקה הכנסת את חוק המאבק בטרור, התשע"ו – ,2016 דבר חקיקה מקיף המעניק לממשלה סמכויות משמעותיות בתחומי המשפט הפלילי והמינהלי להיאבק בטרור — לרבות הסמכות להכריז על ארגונים כארגוני טרור . החוק, אשר נחקק כחלק מהמאמץ להביא לסיום את מצב החירום המתמיד במדינת ישראל, ביקש להחליף את ההסדרים הבעייתיים בפקודת מניעת טרור ובתקנות ההגנה, בהוראות קבועות ומודרניות, ההולמות מדינה דמוקרטית והעומדות בתנאי חוק-יסוד : כבוד האדם וחירותו . עם חקיקת החוק בוטלה הפקודה, וכן בוטלו התקנות מתוך תקנות ההגנה העוסקות בהכרזה על התאחדויות בלתי מותרות . אולם באופן מעניין, במהלך הדיונים בחוק המאבק בטרור השאלה אם ראוי לקיים במדינה דמוקרטית הסדר המאפשר לרשות המבצעת להכריז על ארגונים כ"ארגוני טרור" לא הייתה מוקד למחלוקת ממשית . נקודת המוצא של רוב המשתתפים בדיון הייתה כי להסדרים המאפשרים לממשלה להכריז על ארגונים כארגוני טרור דווקא יש מקום בדמוקרטיה ; הוויכוחים התמקדו בשאלות אחרות, כגון ההיקף הראוי של סמכות זו . זאת ועוד, אף כי היה נהיר לכלל המשתתפים בדיונים כי הסדרים מעין אלה כרוכים בפגיעה בזכויות יסוד חוקתיות של האזרח, פוטנציאל פגיעתם בזכויות הפוליטיות ובמרחב הדמוקרטי — בחופש הביטוי הפוליטי ובחופש ההתאגדות — לא זכה לתשומת לב מרובה . הדאגה התמקדה בחששות קונקרטיים יותר, כגון החשש מפני פגיעה בלתי מוצדקת בצדדים שלישיים המקיימים קשרים כלכליים תמימים עם ארגונים בעייתיים . מה גרם לשינוי זה בתפיסת סמכות הממשלה להוציא ארגונים אל מחוץ לחוק — מתפיסה הרואה בה סמכות קיצונית, המשמשת בשעת חירום, לתפיסה הרואה בה חלק אינטגרלי מארגז הכלים המקובל במדינה דמוקרטית להתמודד עם הטרור ? נראה כי התשובה לשאלה זו נעוצה בין היתר בהתגברות הטרור העולמי ובמשטר הבינלאומי למאבק בטרור — ובייחוד למאבק במימון טרור — שהתפתח והשתרש בעולם לאחר אירועי 11 בספטמבר 2001 . מאז אותם אירועים קיבלה מועצת הביטחון של האו"ם שורה של החלטות המחייבות מדינות לפעול נגד ארגוני טרור וכן להטיל סנקציות שונות על אנשים וארגונים הקשורים לאל-קאעידה ( וכיום גם דאע"ש ) בהתאם לרשימה שחורה שהמועצה מנהלת . במקביל, מדינות
|
|