|
|
עמוד:8
8 הילית אראל - ברודסקי באמצעות הצופים . ברטולוצ'י מספר כיצד גילה פתאום שנוספה לו עדשה נוספת למצלמה, לא של קודאק או של צייס אלא של פרויד . לדבריו, זו עדשה שמובילה את הצופה למצב תודעתי הקרוב ביותר לחלום . ברטולוצ'י מדמה את הקולנוע למעין רחם שכולנו מצויים בו כעוברים החולמים באמצעותו חלימה משותפת בעיניים פקוחות . כל אחד מיוצריו וצופיו מעבד אותו באופן אחר, וכל אחד רואה סרט אחר . כדי לייצר מונולוג כזה, לחלום אותו, ישנו צורך, לדבריו, שיהיה לך מרחב משלך - רחם, אולם קולנוע או ספת אנליזה . ספר זה מזמין את קוראיו למעין מונולוג בשניים או לרב- שיח הדומה לזה המתרחש בקולנוע או בחדר הטיפול - לחלימה משותפת עם הכותבים השונים . הספר נולד מתוך הרצון להרחיב את גבולות השיח הפסיכואנליטי ולסייע לו לצאת אל אזורים שבהם השדה של המילה אינו מאפשר מגע ישיר עם המטופל ועם החוויה ( אמיר, 2013 ) . לאור החיפוש אחר הלא-מודע בחשיבה הפסיכואנליטית, והניסיון להתחקות אחר השיח המתרחש בין המילים בשעה האנליטית - המפגש עם הכותבים השונים מביא עמו זוויות שונות או עדשות מצלמה מגוונות . הספר מציע שיח בין-תחומי שנועד להעשיר את המחשבה, והוא מיועד לאנשי הקהילה הפסיכולוגית, אך גם לקהל הרחב - לאמנים וחובבי תרבות ואמנות באשר הם . הספר נע בין נקודות הממשק והשונוּת שבין הפסיכואנליזה לבין תחומי אמנות מגוונים כגון מוזיקה, אמנות פלסטית, ספרות, צילום, קולנוע, ארכיטקטורה, מחול, תורת הסוד ובודהיזם . הכותבים מגיעים בחלקם משדה הפסיכואנליזה וחלקם משדה האמנות . כל אחד מהם מומחה בתחומו וכל אחד מהם לקח לעצמו את החופש לנסח תובנות ומחשבות אמנותיות ובין-תחומיות . שלושת הפרקים הראשונים בספר דנים באמנות פלסטית מזוויות שונות : הילית אראל-ברודסקי עוסקת באקט המחיקה באמנות ובפסיכואנליזה . היא מציגה סוגי מחיקות שונים אשר להם עומקים ומרקמים שונים, ומציעה לחשוב עליהם גם בתוך השעה
|
|