|
|
עמוד:8
8 תודות של פיתוח תוכנית ההכשרה לסטודנטים ולימדו אותי הרבה . אומנם כלנית צאלח לא הייתה עובדת סוציאלית, אבל היא נעשתה חלק חשוב מהקבוצה וסלחנו לה על חיסרון קטן זה . בהמשך היו איתי, מצדדיי, מלפניי ומאחוריי, עינת וגר-אטיאס, יובל סער-הימן, סיון רוסו-כרמל ושחר תימור-שלוין . היינו במשך שנים קבוצה קטנה ואינטנסיבית, ה"כנופיה", או ה"מאפיה", שהובילה את אימוץ הפרדיגמה של עבודה סוציאלית מודעת-עוני על ידי משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים . אתם יודעים שאני אוהבת אתכם . משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים אימץ את הפרדיגמה בזכות היכולת של מפקחות בכירות לחלום ולדמיין מציאות טובה יותר ובזכות התמיכה הבלתי מתפשרת והעבודה הקפדנית והמדויקת של נשות מקצוע באשלים-ג'וינט ישראל . במשרד הרווחה, היכולת של איריס פלורנטין ואיילה מאיר להוביל ולהנהיג ושל נורית ויסברג-נקאש להמציא, הפעימה אותי פעמים רבות . תודה גם לאסתי מרקוביץ וטלי בורלא, אשר קיבלו עליהן את המשימה לפתח דרכי עבודה מודעות-עוני בתחום הסבוך של עבודה עם ילדים בסיכון ומשפחותיהם ועשו זאת ברצינות רבה . באשלים, איריס סוקולובר- יעקובי היא מסוג האנשים שאיתם הכול אפשרי, ושרית ויזל ושלומי כהן היו לי מקור תמיכה אישי ומקצועי משמעותי . אני חשה בת מזל על שהזדמן לי לפגוש אתכם ולעבוד איתכם . עוד עשרות רבות של נשות מקצוע מעולות פגשתי לאורך הדרך, והן השפיעו עליי ונתנו לי להשפיע עליהן . לצערי תקצר היריעה מלהזכיר את שמות כולן . אני מקווה שהרגשתן את תודתי העמוקה לכן . תודה מיוחדת לתרבות של סולידריות, תנועה רחבה של עזרה הדדית אשר פועלת הן בשדה של נתינה קהילתית והן בשדה של אקטיביזם חברתי-פוליטי, על תרומתם לכריכת הספר . בצילום שעל הכריכה נראה ארגז מזון, מאלה שהם מחלקים למשפחות הנאבקות בעוני . את האיור שעל הארגזים מאת אמן הגרפיטי אדם יקותיאלי ( Know Hope ) , יכולים ילדים לצבוע בעזרת טושים, הנמצאים בארגזים . לחברים שלי, מיכל כהן, רחלי פרידנשטיין, חיים רביה, אבנר פינצ'וק, עופר רחמים, אורה מאירסון, דודי וויקי יצחקי, ג'וני גל, עידית וייס-גל ומיה לביא-אג'אי, שהאמינו בי ותמכו בי לאורך שנים — המבט שלכם עליי אִפשר לי להיות .
|
|