מבוא אילנה אלקד-להמן ויעל פויס

עמוד:12

12 | ספרות מבעד לקירות הכיתה דגש על קריאה . כשם שאי - אפשר ללמוד ללכת בלי ללכת, אומר שפר, אי - אפשר ללמוד לקרוא בלי לקרוא ( 2013 Schaeffer, ) . מצב דומה אפשר לראות בכיתות הלימוד בישראל, וגם בישראל נשמעת עמדה דומה : "ספרות אינה דבר שצריך לדעתו ; ספרות היא דבר שצריך לקרוא אותו" ( דן, תשמ"ג, עמ׳ 2 ) . קביעה זו מייחדת את הספרות ממקצועות הלימוד העיוניים האחרים, ומציבה אותה בשורה אחת עם המקצועות החווייתיים, האומנותיים . היא מעמידה בסימן שאלה דרכי הוראה והערכה שנועדו להנחלת ידע, ובכללן בחינות הבגרות ( פויס ודה - מלאך, 2013 ) , ומזמינה יישום של דרכי הוראה דיאלוגיות שבהן הגיבורים המרכזיים הם הקורא והטקסט . תהליך זה, בלשונו של עמוס עוז, הוא בבחינת "הפקה משותפת" של הכותב והקוראים ( עוז, 1989 ) . בדינמיקת המפגש שבין הקורא לטקסט, שבה כל אחד מהם מביא את עצמו, הופך טקסט ליצירה בעלת משמעות עבור הקורא . קריאת ספרות מזמנת חוויה של הנאה מעצם הספרות, כמו במשחק, טוען רוש ( 2008 Roche, ) . קריאה מאפשרת לנו להתבונן בצירוף חלקים לשלם – ולא רק בחלקים כשלעצמם . בחוויית הקריאה משתלבים החושני והנפשי – ומכאן השפעתה עלינו . קריאה בספרות גדולה מזמנת לנו חוויות נפש סוערות, מאפשרת לנו לראות את עצמנו ואת המציאות בדרך חדשה ולהתקרב לטרנסצנדנטי ( 2008 Roche, ) . לעומת זאת שפר ( 2013 Schaeffer, ) מציע ללמד ספרות לא גדולה, אלא עממית ופופולרית ; וכן ספרות המספרת סיפור לאו דווקא במילים מודפסות, אלא באמצעות סרטים וסרטונים, משחקים אלקטרוניים, פזמונים, וכך לקרב את הלומדים לספרות . "מדוע קריאת ספרות בבית הספר עדיין חשובה ? " שואל הפרופסור הקנדי דניס סומרה ( 2002 Sumara, ) . תשובתו כקורא, כמורה וכמכשיר מורים היא : לא בגלל ההנאה שבקריאת הספרות, לא בגלל הידע או מוסר ההשכל שהספרות מעניקה, אלא משום שהספרות מאפשרת לאדם להשיג תובנות על חייו מן ההיבט האישי והתרבותי . התובנה אינה קלה להשגה . בעבודת קריאה איטית ונשנית הקוראים מגיעים אליה באופן בלתי צפוי, מתוך חיבור למחוזות של הבנה ודמיון . הקוראים הם שבונים את משמעות הקריאה, כל קורא לעצמו, בתחומי נפשו, בתגובה לקריאתו . תשובה מעין זו רווחת בקרב הדוגלים בהוראת ספרות לאור תאוריית "תגובת הקורא" ( 1978 Rosenblatt, ) ובקרב העושים שימוש בספרות בביבליותרפיה ( צורן, 2000 ) . בעשורים האחרונים נשמעת תביעה להעניק מקום מרכזי להוראת הספרות והאומנויות לא רק לשם פיתוח אישי של הקוראים, אלא כדי להביא לתיקון

מכון מופ"ת


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר