|
|
עמוד:12
עודד מנדה - לוי 12 אינו קיים בעולם הפיזיקלי . המרחב, על פי קאנט, הוא צורת הסתכלות ( אינטואיציה ) טהורה, טרנסצנדנטית, תחום אפריורי של 5 החל בעמדה זו של קאנט והמשך התודעה המכונן את המציאות . בהוסרל ואחרים, ניתן לומר באופן מכליל שהמקום נתפס בהקשר לאורגניזמים חיים, ובאופן פרטיקולרי, ביחס לגוף האנושי החי . תפיסה זו מעניקה חשיבות ומעמד ייחודי לחוויה האנושית של המקום, של המרחב האנושי, אשר בתוכו האדם חי, פועל ומקיים 6 המקום מתרחק מתפיסת קשר אינטימי וסובייקטיבי עם סביבתו . ה"מיכל" האריסטוטלית ונותר כדבר שאינו עוד מהודק, נייח ומתוחם באופן ברור . הוא חורג מהגדרתו כישות ונהפך לזירת התרחשות ( taking place ) , למרחב חיים המוגדר על ידי רצונות, אפשרויות וצרכים, ומושתת על הֶקשרים אנושיים מידיים, על קִרבה וזהות . אלה הם פני הדברים בניגוד שבין "מקום" ל"אי – 7 גישה מקום" ( Place and Placelesness ) בגישתו של רלף ( Relph ) , המציגה את הפעילות המרחבית כאי – מקום, כמרחב אחיד ונעדר 8 גיוון או שונות, או בהבחנה של הגיאוגרף יי – פו – טואן ( Yi - Fu Tuan ) בין "מרחב" לַ"מקום" המיוחד והחד – פעמי . 9 בהציגו את הופעתה וחידושה של "הגיאוגרפיה פורטוגלי, של המקום" ( "הגיאוגרפיה ההומניסטית" ) ביחס ל"גיאוגרפיה של המרחב", מציין : בִמקום המרחב המוחלט, האובייקטיבי, היא העמידה את המרחב האישי, הסובייקטיבי, החד – פעמי ; ובמקום המטרה הפוזיטיביסטית של מציאת המכנה המשותף — חוק כללי אחד או מספר מצומצם של חוקים להסברת המגוון העצום של התופעות — היא העמידה מטרה הפוכה : זיהוי ואיתור והדגשה של המגוון, המיוחד, הסובייקטיבי והחד – פעמי שקיימים באדם ובסביבה, ובמערכת היחסים ביניהם [ … ] . במקום ההסבר השכלתני והמרוחק, גיאוגרפיה חדשה זו הציעה את ההבנה 10 והחוויה הישירה והבלתי אמצעית [ … ] .
|
|