|
|
עמוד:10
מעשה סדום פוליטי 10 על קו הגבול של אותו חילוף — הן של מחציות מאה והן של ז׳נה ה”מוקדם” וה”מאוחר”, בשנת ,1952 ז׳נה כתב מכתב אישי לסארטר . המכתב, החוזר ומופיע בשתי המסות שלהלן, מתעד שמץ מהדיון המתמשך והפרטי לחלוטין ) המכתב נמצא בעיזבונו של סארטר ומעולם לא היה מועמד לפומביות כלשהי ( שהתקיים בין השניים על השאלה ”ההומוסקסואליות מהי ? ” . בין השאר מופיעות במכתב השורות האלה : אני חושב שזה מתרחש כך : לאחר הלם מסוים, אני מסרב לחיות . אבל, בהיותי בלתי מסוגל לחשוב על מותי שלי במונחים ברורים ורציונליים, התבוננתי על העניין באופן סימבולי, באמצעות סירוב להמשיך את העולם . האינסטינקט אז מוביל אותי אל מיני שלי . העונג שלי יהיה אין – סופי . אני לא אגלם את עקרון ההמשכיות . זוהי גישה זועפת . בהדרגה אינסטינקט מוביל אותי אל עבר מאפיינים גבריים . בהדרגה הנפש שלי מציעה לי מוטיבים של אשכבה . למעשה, ראשית כול אני יודע שאני מסוגל לא להמשיך את העולם הזה שבתוכו אני חי, ואז אני ממשיך בלי סוף את מחוותיו של המת . ] . . . [ אתה רואה שלא במונחים של מיניות אני מסביר את המתרומם, כי אם במושגים ישירים של מוות . 5 ז'נה מציג את ההומוסקסואליות כנידונוּת לבחירה של מוות בחיים . אבל אין זו פשוט הפנמה של הומופוביה קלסית של התקופה, שכן המת של ז'נה איננו �יק או חידלון . המת של ז'נה "ממשיך בלי סוף את מחוותיו" . אמנם המת איננו יכול "להמשיך את העולם", אבל אין זה מונע ממנו להמשיך . המת ממשיך את מה שאיננו העולם . הניסיון להחוות מחוות שממשיכות, אבל לא את העולם, הוא עניינן של שתי המסות שלהלן . הניסיון הזה מתריס כנגד העולם, קוטע את העולם, חורג ממה שהעולם מתיר, אבל בסופו של דבר נידון להיות מסופח בחזרה באמצעות ההגמוניה אל העולם, מעוכל אל תוך ההמשכיות המשתנה שלו . מאז שנות ה – 70 הקישור בין מיניות חריגה ומוות נהיה במידה רבה מופרך . אפילו במובן הביולוגי הטהור העקרות של המיניות החריגה מתעמעמת ככל שהומוסקסואלים נישאים ומביאים ילדים
|
|