|
|
עמוד:9
שירה מזרחית 9 זהות מזרחית המונח "מזרחים" ( בתור שם עצם ) הופיע בשנים האחרונות בהקשר של נקודת מבט מחקרית אקדמית וכן כעמדה של חלק מהיוצרים עצמם ( ראו למשל את קבצי המחקרים מזרחים בישראל , 2002 ; חזות מזרחית , 2004 ; קולות מזרחיים , 2006 ; ועוד ) . הוא החליף מונחים שרווחו בתקופות קודמות, החל ב"ספרדים" 1 וכלה ב"עדות המזרח" ( אשר מאז ומתמיד סימן אתניות דתית או מסורתית ) , ( שאימץ את האידיאולוגיה הציונית, אשר תפסה רק את המזרחים כ"עדוֹת" סקטוריאליות ואילו את יוצאי אירופה כמייצגי הלאום ) , כאשר לכל אחד מהמונחים נודעה משמעות היסטורית ופוליטית שונה . "מזרחים" מכיל קונוטציות פוליטיות – תרבותיות שלא נכללו במונחים הקודמים : הוא רומז לניסיון משותף של דחיקה לשוליים בחברה הישראלית, הוא מאשר את קיומה של זהות משותפת שפיתחו קהילות שונות בישראל, הוא מציין את העבר של יהודי ארצות ערב ואת זיקתם הקרובה לעולם המזרח והוא גם מבליט את התשוקה לחידוש עתידי של החיים המשותפים עם העולם הערבי ( שוחט 2004 : 52 ) . הגישה המסורתית למושג הזהות הגדירה אותו כעצמי גרעיני קולקטיבי, החבוי בתוך מגוון רחב של זהויות עצמי פרטיים . גישה זו הניחה, שזהות משקפת את המורשת הקבוצתית והקודים התרבותיים כמו את החוויות ההיסטוריות המשותפות, אשר מבדילים בין קבוצות חברתיות שונות ( סבירסקי 1981 : 74 - 90 ; 111 - 110 : 1997 Hall ) . כנגד תפיסה מסורתית זו שהיא "מהותנית" וסטטית באופייה, טען סטיוארט הול כי זהויות הן עמדות – שיח, כלומר דימויים ונרטיבים מקובלים, שהסובייקט עשוי לאמץ לעצמו, ואלו אינן יכולות להיות דבר מקורי, טבעי, סגור, סטטי, אלא הן נתונות להתהוות מתמדת : אף על פי שלכאורה זהויות פונות אל מקורן בעבר היסטורי שעמו הן מנהלות דיאלוג, למעשה הן קשורות לשאלות של שימוש במשאבי ההיסטוריה, השפה והתרבות בתהליך של "התהוות" ( becoming ) יותר מאשר ב"להיות" ( being ) : לא "מי אנחנו" או "מנין באנו" אלא מה אנו 1 . את חוסר הבהירות שקשור לשימוש במונח "ספרדים" מבהירה ננסי ברג : "אנחנו משתמשים בו באופן כוללני כדי לציין יהודים שמקורם הוא ספרד ( ספרדים טהורים ) , אלה שבאו מארצות ערב ( מזרחים ) ובני הישוב הישן" ( 115 : 1997 Berg ) . למרות היותו מושג בעייתי ולא מדויק לטעמה היא בוחרת להשתמש בו בכל זאת כשהיא דנה ביצירות של סמי מיכאל, שמעון בלס, אמנון שמוש ודן – בניה סרי .
|
|