|
|
עמוד:11
מבוא 11 אל מול הייצוג החזותי המצולם אנחנו יודעים את שכבר ידענו, אלא שהאילוסטרציה והקונקרטיזציה החזותיות מנסחות ידיעה זו כעדות טעונה או כ"כתב אישום" מוסרי ופוליטי . באופן ברור מונחת לפנינו עלילה שנקטעה על ידי המצלמה ואשר יוצרת חיבור בין הוויה לזמן המותיר מצב עמום, רווי מתח, שעלילתו נכתבת על ידי הצלם ה"קורא" את המציאות, אשר חוזרת ומתפרשת באופן מדומיין על ידי המתבונן . חוויית הצפייה מתקיימת בהקשר אילוסטרטיבי וקונקרטי בהווה והיא מייצרת משמעות קוגניטיבית ורגשית הנסמכת על אירועי העבר ) ראו הסרט שואה לקלוד לנצמן ( . ההתבוננות בתצלום היא עצמה חוויה של התכנסות בנקודת זמן שנעצרה והתעלתה אל מעל הזמן . הייצוג החזותי מוכיח למעשה את שני ממדי הזמן : החומרי והאידאי – רוחני . כאשר אנו מביטים בדמותנו בתמונה אנו חשים את הפיצול בין הממד הפיזי הכפוף לפגעי הזמן ) איך הזדקנו ? ! ( לבין הממד האידיאי השם ללעג את פגעי הזמן . על פי היידגר ) קלרק, 2007 ( , הזמן מתקיים בהוויה כשההוויה מותנית ברצף ובהתמשכות בזמן . ההתבוננות בממשות מצולמת מקפיאה מצב קונקרטי ומעניקה למצולם ולמתבונן יכולת לפתח פרספקטיבה דינמית על ה"תופעה" . התצלום המתעד והמקפיא אובייקט בזמן מבטא את שתי צורות ההוויה בזמן, זו החומרית למול זו המופשטת . הפרספקטיבה הפרשנית נסמכת על מוטיבים סימבוליים המסמלים את התקופה, הקבוצה, הפעילות, המחשבות או מערכת המצבים שהאובייקטים המצולמים נקשרים בהם ו"מתכתבים" עמם . לצורך משל : להתנגשות מטוס הנוסעים במגדלי התאומים היה ביטוי קונקרטי של אובדן חיים, והבחירה בהם על ידי הפוגע נעשתה על בסיס סימבולי מובהק, עובדה שחזרה והעצימה את הטראומה והטרגדיה . מפעל השיקום של בנייני התאומים ממשיך "להתכתב" עם אותה מערכת סימון, לרבות הדיונים הנרחבים על דרך השיקום הראויה . הייצוג החזותי נע אם כן במתח שבין הפנומנולוגי לקונקרטי בעזרת הממד הסימבולי ומכונן בכך פרשנות רגשית וקוגניטיבית מתמדת, נזילה ודינמית, המושפעת ממאורעות היומיום ומעצבת אותם בו בזמן . תמונה אחת מזמנת אלף פירושים, הדרמה הנצפית מצויה במתח שבין הפנומנולוגי לקונקרטי והיא מבקשת להסמיך למראות את הקשרם המילולי . כוחו של הייצוג ומובנו מותנים לא רק בהקשר טקסטואלי אלא גם באכסניה ובמסגרת שבהן ממוקם המייצג . ההקשר המוסדי ) מוזיאון / פינת רחוב ( מהווה חלק מרצף העלילה ומהפירוש הניתן למייצג . תמונות העירום במוזיאון "יד ושם" ) הישן ( משמשות ייצוג סמלי, קונקרטי ואילוסטרטיבי של תופעה טראומתית ובלתי פתורה, המועצמת בשל הדיאלקטיקה שבין התוכן ) נשים בעירום ( להקשר ) מוזיאון לתולדות השואה ( .
|
|