|
|
עמוד:13
13 סלון המסורבים הרובע הבווארי ) , דמויות אינדיבידואליות ( אבני נגף ) או קבוצות סקטוריאליות ( אנדרטה לעובדי תעשיית הטקסטיל ) - הם מעמתים את הציבור המקומי עם מאורעות העבר ומאלצים אותו להתמודד 9 גם עם השלכותיהם על החברה הגרמנית העכשווית . גרמניה, שביקשה להיות "נקייה מיהודים", מבקשת עתה באמצעות תרבות ההנצחה העשירה למלא את החלל העמוק שהותירה העלמתם של היהודים מהמרחב של הרייך השלישי . באמצעות ההנצחה, על אתריה ומבניה השונים, מבקשת גרמניה לעקוב לא רק אחר תהליך הגירוש, הכליאה והמוות, אלא גם אחר חיי היום-יום של קורבנות השואה, ולהנכיח את הפעילות התרבותית-האמנותית שהיו מעורבים בה, פעילות שלא חדלו ממנה גם בהיותם כלואים במחנות שהוקמו ביוזמת המשטר הנאצי . המבעים האמנותיים שנעשו בתקופת השואה מציגים את עוצמת רוח האדם המבקשת, גם ברגעים הקשים ביותר, לנסוק מעלה ולשמר את צלם האנוש . הישג זה בולט בייחוד על רקע הניסיון לערטל את אסירי המחנות מהאישיות היחידנית שלהם ולהפכם ללא-אדם, למספרים בתעשיית המוות . יצירות האמנות שנעשו בהשראת אותו פרק אפל נובעות לא פעם מהצורך להבין את משמעות התקופה . בעוד אחדות מהיצירות מתעמתות עם הצלקות הטראומטיות שהותירה אחריה השואה, אחרות מבקשות להעלות את זכר מיליוני הנספים, מתוך הנכחתם המתמדת בהוויה העכשווית . 9 . Pnina Rosenberg , " The Memorials of Berlin : Bystanders and Remembrance - Together on Stage", Prism : An Interdisciplinary Journal for Holocaust Educators 2 ( 2010 ) : 90 - 97
|
|