|
|
עמוד:9
פתח דבר 9 דחוסה יותר בתדר הזה מישראל-פלסטין . הכפרים שרוקנו ונהרסו בנכבה, הכפרים הלא מוכרים של הקהילה הבדואית בנגב, העימות המתמשך בגדה המערבית הכבושה, הפגיעה הנמשכת בקהילות ישראליות מוחלשות . בעבור קרצמן כל קרן רחוב בעיר וכל צומת דרכים במדבר הם כור שממנו בוקעים קולות העבר והעתיד ובתווך ההווה שבו שניהם משתנים ומקובעים . קרצמן הוא ממקימי ארגון שוברים שתיקה . כפי שמסביר מי שיזם את הקמתו, יהודה שאול, המייסדים האמינו ש״אם אנשים יידעו מה קורה באמת, הם יתעוררו ולא יסכימו לדברים האלה״ ( עמ׳ 118 ) . הדבר מתקשר לאופן שבו מציג קרצמן את המטרות של עבודתו האמנותית . הוא אומר שהיא נועדה לקדם את מה שהוא מכנה “הזכות לראות״ : “ככל שהשלטון יכול לראות, גם האזרח יכול לראות״ ( עמ׳ 87 ) . את הזכות לראות אפשר לסווג כחלק מהזכות “לדעת״ שארגון שוברים שתיקה פועל לקדם . למעשה, הזכויות לראות ולדעת הופכות לחובות לראות ולדעת כשמדובר בפשעים המבוצעים בשמם של אלה שהם היעד לידע . בפעילותם רבת השנים בשוברים שתיקה, קרצמן ושאול גילו שהציבור לא תמיד רוצה לשמוע את מה שהשלטון מסתיר וחלקו הגדול מעדיף שלא לראות ולא לדעת ; ואם הידע והמראה נכפה על הציבור - זעמו מופנה אל השליח ולא אל המציאות שהוא מתאר . מצב סוציו-פוליטי זה הופך את המעיד, בין אם הוא דובר או צלם, לדיסידנט, ואת עבודתו משינוע של מידע להתנגדות . נולדתי וגדלתי בירושלים . התבגרתי בדיוק בנקודה שבה נחצתה ב- 1948 . חזית דירתנו פנתה למערב ירושלים שבה חייתי, החלון האחורי השקיף על שייח ג׳ראח ומעבר לה שכונות נוספות שבהן
|
|