|
|
עמוד:9
פתח דבר | 9 הגוף והחומר, גם אם אלה חומקים מן הלשון . זהו ניסיון לחצות את החיץ בין המילים לדברים, ולבדוק היכן מצליחה הספרות בכל זאת ׳לגעת׳ בממשות, ׳לשרוט׳ אותה, לעשות ׳חתך׳ בממשי, או לכל הפחות לייצר אָפקטים וויברציות חושיות 6 בגוף הקוראים או החוקרים . אני מבקשת אפוא להקשיב לספרות כהתרחשות המתקיימת בתווך הזה, הנמתח- נפער בתנועת המלקחיים, בין עודפות הלשון לעודפות הממשות ; שם, בצבת הזו, בנקודת המגע-לא-מגע שנוצרת בתנועת המלקחיים שבין הלשון לדברים, מתרחש השיר / הטקסט הפואטי . ייתכן כי אכן מדובר בחיץ שאין לחצותו, אלא שאף על פי 7 – ספק-מפריד ספק-מחבר בין הלשון לממשי, מזדעזע כן השיר שוהה במחיצתו מעוצמת העודפוּת הניטחת כנגדו הן מצד הלשון והן מצד הממשות . הטקסט הפואטי אמנם אינו יכול ללכוד את העודפות, אך הוא מצליח ׳לבצע׳ שמץ מאותם גלים שמתנפצים משני העברים כ׳אירוע׳, כדבר-מה שמייצר זעזועים, רעידות, רִגשות, ויברציות ; לפחות כל עוד הטקסט נקרא, נשמע, נמשך . אבקש להדגיש : ב׳עודפות הלשון׳ אינני מתכוונת לסגנון אמנותי מסוים של כתיבה העולה על גדותיה, של כתיבה מופרזת, מוגזמת . להפך : לעתים מדובר בכתיבה תמציתית ו׳חסכונית׳, בדומה לזעקה ‘the horror, the horror’ של גיבור לב המאפליה של ג׳וזף קונרד, אשר שבה ומהדהדת ב׳אנשים החלולים׳ של ת . ס . אליוט, ומהדהדת מאז באינספור טקסטים בשפות שונות ובמקומות שונים כ׳מטען עודף׳ או ככליא- ברק לכל זוועות המאה האחרונה ; מילה אחת, לא יותר, שאף חוזרת על עצמה . מתוך מחשבת העודפות, החזרה המיותרת-לכאורה הופכת להצבעה על ׳כישלון׳ הלשון לתאר את הזוועה, שהיא בה-בעת הדרך היחידה ׳לבצע׳ את הזוועה, את כישלון המילים אל מול הממשי, וכך ללכוד את אותו כישלון ולוּלהרף עין, בעת הקריאה בטקסט, שעה שהוא מצליח לרגע לייצר בנו אָפקטים ממשיים בגוף : התכווצויות, צמרמורת, זיעה, זוועה . 6 האָפקט נדון לאחרונה במסגרת ׳המפנה האָפקטיבי׳, כניסיון לדבר על תחושות, ויברציות ועוצמות, ובתוך כך לפרוץ את פרדיגמת הייצוג שהעמידה חיץ נוקשה מדי בין המילים לדברים וויתרה על כל טווח החושיוּת והתחושתיות ; ראו גם : Melissa Gregg and Gregory J . Seigworth eds . ) , The Affect Theory Reader, Durham : Duke University Press, 2010 ; Colette Soler, ( Lacanian Affects : The Function of Affect in Lacan’s Work, New York : Routledge, 2016 ; Eve Kosofsky Sedgwick, Touching Feeling : Affect, Pedagogy, Performativity, Durham : Duke University Press, 2003 . 7 יאיר עדיאל מצביע על הקשר המורכב והסותרני בין המילים ׳חיץ׳ ו׳מחיצה׳ בעברית : ׳נראה שהמילה ״מחיצה״ בעברית חוצה את עצמה [ . . . ] מצד אחד היא מצביעה על חיץ, על הבחנה, על הבדל ואי-שוויון ; ומן הצד האחר היא מבטאת התקרבות ואחדות גורל . רוצה לומר : מבין מחיצותיה היא מאפשרת גם שהייה במחיצתה׳ ; יאיר עדיאל, ׳על פואטיקה ופוליטיקה של גישות ללשון : קריאה בטורים מאת סייד קשוע׳, תיאוריה וביקורת , ( 009 ) , עמ׳ .
|
|