|
|
עמוד:14
] 14 [ לָב ן אידאולוגיה מתווכת את ההתנסות שלנו, דוגמת העבודות של אנטוניו גרמשי ( Gramsci ) או של לואי אלתוסר ( Althusser ) . מחשבה לאורה של הבנה זו 2 למשל, כרוכההאחרונה, של כמה כותבים בתחום לימודי התרבות הבריטיים בפנייה חזיתית לייצוג, בתפיסה שלו לא בבחינת חיפוי שמכסה את עינינו אלא בבחינת נתיב אל העולם, חִברוּת של המבט . עבודתו של ריצ'רד דאייר מתאימה להבנה זו של ייצוג בשתי דרכים לפחות . מצד אחד, להבנתו של ריצ'רד דאייר קולנוע אינו "רק בידור" ( Dyer, ] 1992 [ 2005 ) כי אם אתר תרבותי שמתרחש בו סידור מחדש של תפיסת המציאות שלנו . היחסים שלנו עם סרטים — אובייקטים יום-יומיים רגילים שכאלה — הם בעצם מורכבים למדי . סרטים פותחים מרחב של השלכה והזדהות, אבל גם מחוללים דרכים ספציפיות לתפוס בהן את המציאות, באמצעות הבניות פרטיקולריות של נקודות תצפית שונות . תרבות הסרטים מציגה ומפיצה ברבים קישורים בין קבוצות חברתיות פרטיקולריות ובין תכונות ספציפיות, קישורים שלאחר מכן מתבלטים בדרגה שהצופה אינו יכול להסיר את עיניו מהם . אני מתייחס כאן כמובן לניתוחים של דאייר את תפקיד הסטראוטיפים ( 17 - 11 . pp , ] 1993 [ 2002 ) בבניית הייררכיות חברתיות באמצעות סידור התפיסה . מצד אחר, על פי הבנתו של דאייר את עצם הפעילות המחקרית כמו שהיא באה לידי ביטוי בכל כתביו, במחקר מושקעת האיכות הפרטיקולרית של השתתפות במאבק הדיסקוּרסיבי הנע סביב ההגדרה של המציאות עצמה . המאבק הזה, אף כי אינו ממצה את הרמות המרובות של הפוליטי, ממלא תפקיד מכריע, שכן הוא מאפשר לנו לכוון את המבט שלנו לעבר סוגיות שתרבות חזותית עלולה לערפל או שביקורת הקולנוע המקובלת קוברת לפעמים תחת פרשנות שמוצגת כיציבה ובלתי ניתנת לערעור . מכל מקום, הפוטנציאל הפוליטי של ייצוג, כפי שהראה לנו סטיוארט הול ( ] 1988 [ 1996 ; 1973 Hall, ) , מצוי בדיוק בדו-ערכיות שלו, בעובדה שאפשר להשקיע בייצוג קריאות שונות ורבות מספור, החל באלה אשר מעוגנות אֵיתן בשכל הישר וכלה באלה אשר נוקטות עמדה לעומתית ( oppositional ) מובהקת . העמדה הזאת, של צופה לעומתי, היא העמדה שדאייר נוקט בכמה מעבודותיו, ואותה הוא מעצב בבחינת אופק אפיסטמולוגי : מה זה לראות סרט, לאכלס את הקיום האסתטי והנרטיבי שלו, מן העמדה השולית של קהל הומואים או של קהל לסביות, למשל ? השאלה הזאת מונחת ביסוד כמה מעבודותיו, ובעיקר עכשיו אתם רואים את
|
|