פרק 1: מבוא

עמוד:10

10 חידת דיין והדרך למלחמת ששת הימים נסללה . המכה המקדימה יצאה לדרך והביאה לתוצאה מזהירה . הציבור בישראל נשם לרווחה . קשה לדעת בוודאות מה היה קורה אילו התקבלה בממשלה הצעת שרי מפ"ם והצעתו של דיין נדחית, אך אפשר להניח שהתוצאות היו טובות פחות . התמקדות ברמה האישית והמיניסטריאלית נראית מוצדקת כדי להבין את היעילות המיניסטריאלית של דיין . ב- 10 במארס 1979 , כעשור לאחר מלחמת ששת הימים, ניצב שוב משה דיין בעמדה מיניסטריאלית רבת-השפעה . הוא התמנה לכהן כשר חוץ בממשלתו של מנחם בגין ושימש שושבין מרכזי בתהליך השלום עם מצרים, שנחתם זמן קצר לאחר בואו של הנשיא האמריקני, ג'ימי קרטר, למצרים ולישראל, במטרה לנסות ולמצוא פשרה לשתי סוגיות אחרונות שעוד נותרו במחלוקת בין הצדדים . המצרים התעקשו למנות פקחים מטעמם ברצועת עזה ולהבטיח שזכר שלטונם בה לא יישכח . הם אף התנגדו למכור נפט ישירות לישראל משדות הנפט שישראל הייתה אמורה לפנות במסגרת הסדר השלום . ב- 10 במארס נחת מטוסו של הנשיא האמריקני בקהיר, ויום לאחר מכן הגיע לישראל . הוא נאם בישיבה חגיגית שנערכה לכבודו בכנסת, ולקראת ערב היום השני לביקורו הסתמן משבר חמור שהעיב על היחסים עם ארצות הברית . הצדדים לא היו מוכנים לזוז מעמדתם, וקרטר הודיע שיחזור לוושינגטון עם ההסדר או בלעדיו . היה ברור שאם לא יושג הסכם, תוטל האשמה על ישראל . ראש הממשלה היה נואש וכמוהו רבים מהשרים . משה דיין, ששמע את דבריו של שמואל תמיר בתום ישיבת הממשלה, ראה בהם פתרון למשבר . הוא הגיש לממשלה הצעת פשרה, לא לפני שהציג אותה למזכיר המדינה האמריקני . בהצעה נכתב שלהסכם יצורף סעיף שיבטא את זכותה של ישראל לרכוש נפט בשוק המצרי, ככל מדינה אחרת ; אך אם המצרים יתעקשו שלא למכור אותו, תהיה ארצות הברית מחויבת למכור אותו לישראל לאורך כעשור ומחצה . לגבי עזה הציע דיין שכאשר יהיה שלום, יהיו המצרים רשאים לבקר בכל מקום בישראל, כולל ברצועת עזה, דבר שמייתר את דרישתם לפקחים . שוב התברר שנחישות מיניסטריאלית עשויה להשתלם . בראשית שנות השישים פעל משה דיין בהחלטיות כשר החקלאות להטות את הכף לטובת תקציב משרדו ולהטביע חותם אישי בנושא

אוריון הוצאה לאור


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר