|
|
עמוד:14
ד״ר ליאת אדרי 14 אחת משלוש התרופות המומלצות במקרים כאלו . אולם חייבים לזכור שתרופה שיכולה לרפא אדם אחד עלולה להיות רעל עבור האחר . היכולת להתאים את הרפואה לכל חולה וחולה השתנתה באופן דרמטי בתולדות האנושות . בעת העתיקה, כשמערכות הגוף השתבשו ואנשים חלו, הם טופלו בתכשירים שונים שהבטיחו למטופלים סגולות ריפוי . בדרך כלל הידע על התכשירים הללו עבר מדור לדור כתורה שבפעל פה . אפשר למצוא עדויות לכך שכבר לפני כשמונים אלף שנה חיפש האדם הקדמון מרפא בצמחים ובבעלי חיים . למעשה עד המאה ה – 19 מקורן של התרופות היה צמחי מרפא, מינרלים ובעלי חיים והן נרקחו ידנית וניתנו במידה רבה בהתאמה אישית . באמצע המאה ה – 19 פותח האספירין, התרופה הסינתטית הראשונה שמקורה מחומצה סליצילית הנמצאת בטבע . עוד לפני כ – 2,500 שנה ידעו שאפשר להפיקה מקליפתם של עצי ערבה, מעצי לבנה ומצמח העוקצנית . לקראת סוף המאה ה – 19 פיתח אלברט בראון – ליונס, הכימאי הראשי של חברת "פרק דייוויס" ( Parke Davis ) האמריקנית, שיטה לאנליזה של חומרים רוקחיים, ובזאת סלל את הדרך לסטנדרטיזציה של תרופות, כלומר להפיכתן לאחידות וזהות בכל סדרת ייצור . כמו כן, בעקבות המהפכה התעשייתית והגידול באוכלוסייה עבר ייצור התרופות מידי הרוקחים בצמחים לידי חברות התרופות . חברות התרופות מחויבות למחקר מדוקדק על אודות המנגנון שבאמצעותו התרופה פועלת על גוף האדם . הן אמורות לבדוק ביחס לכל תרופה שהן מייצרות אם היא בטוחה לאדם או עשויה להזיק וכן מהן תופעות הלוואי שלה . אך מאחר שהשונות בין בני האדם גדולה אי אפשר לבדוק כל אדם ואדם באופן ייחודי גם כאשר עורכים מחקר קליני נרחב . ד"ר קלהון היה רופא אמריקני שחי בארצות הברית ופעל בחצי הראשון של המאה ה - 20 . לדבריו : להבין כי שישה בני אדם, כולם חולים שלי, אחד מהם החבר הכי טוב שלי, מתים מפני שנטלו את התרופה שאני קבעתי
|
|