|
|
עמוד:14
14 דוד שחר של זיכרונות אלה . קיומו של זיכרון זה מותנה בהיותו משמעותי לבני הקבוצה, המממשים אותו לממדים חושיים וחווייתיים . מימושו עשוי לכלול ציוני דרך היסטוריים המשמעותיים לבני החברה ויתמקד בפרקי זמן בעלי משמעות דרמטית, בהתנסויות ייחודיות וכן באירועים טראומטיים שונים . יצירת מיתוסים מהווה ביטוי אקטיבי ולרוב מודע של עיצוב הזיכרון הקולקטיבי . אף על פי שזיכרון קולקטיבי עניינו בייצוגי העבר, המחקרים העוסקים בו מצביעים על מחלוקת בעניין מידת חשיבותה של ההיסטוריה בעיצובו . יש הרואים בה מרכיב מרכזי של הזיכרון הקולקטיבי, ויש המציינים את המתח שבין הזיכרון הקולקטיבי 10 לזיכרון ההיסטורי . מחלוקת זו בולטת בחקר המיתוס הלאומי . אתוס ומיתוס לאומי חברה לאומית זקוקה למסגרות תפיסתיות שבאמצעותן תוכל להבין ולפרש את המציאות . מיתוסים לאומיים הינם דוגמה למסגרת תפיסתית שבאמצעותה ניתן פירוש לעובדות היסטוריות, בהתאם לצרכים ולעמדות הדומיננטיים השוררים בחברה . מבחינה זו, המיתוסים הלאומיים, שהינם דוגמה מובהקת למיתוסים היסטוריים, ממלאים תפקיד מרכזי ביצירת זיכרון היסטורי משותף ובביסוס לגיטימציה לקיום הלאומי . כפי שנטען לעתים, מיתוסים מתאפיינים בהוויה חמקמקה וטומנים בחובם בעייתיות בקביעת הקריטריונים המדעיים, זאת בשל ריבוי פרשנויות סובייקטיביות לעומת מדדים מחקריים חד- 11 כדי לעמוד על טיבה ועל היבטיה השונים של תופעת משמעיים . 10 . : Bruce Lincoln, Discource and the Construction of Society, New York Routledge, 1989 11 . ניר מן, "זהרה לבטוב - גיבורת מופת או מיתוס ? ", קתדרה 118 ( תשס"ו ) , עמ' 146 ; הנרי נפתלי אטלן, אלו ואלו : ביקורת הדדית של המדע והמיתוס , תרגום : דן דאור, תל אביב : עם עובד, ,1994 עמ' 222 .
|
|