|
|
עמוד:14
הנוסח הביטחוני ותרבות המלחמה העברית 41׀ מתרחשת בפואטיקה של השפה, בציורי הלשון, בגרסה המקומית׀ של פיגורות אונברסליות, עלילתיות והיסטוריות שיחד מכוננים 4 את המשמעות של המלחמה ואת המובן מאליו של החיים בה . אם בחקר התרבות העברית נהוג לתפוס את האמנות כמייצגת את המציאות של המלחמה ואת תוצאותיה, הרי עבודה זו מבקשת לטעון שהמציאות של המלחמה היא במידה רבה ביטוי ופועל יוצא של הנוסח הביטחוני . מסוף שנות השלושים של המאה העשרים, כלומר מראשית התגבשותו של הנוסח הביטחוני, היתה הספרות העברית המדיום המרכזי שלו ולמעשה שנות ההגמוניה של הספרות העברית ושל הנוסח הביטחוני חופפות . חשוב לציין שהספרות אינה ממציאה את המציאות הביטחונית וההיסטורית ואת מושגיה המרכזיים, אלא אחראית לקומפוזיציה הפואטית שלהם ולארגונם כעלילה נושאת משמעות . הספרות העברית עושה שימוש מהותי בפיגורות של הנוסח הביטחוני — עלילות, דמויות, מרחבים וזמנים שבצירופם הופכים להיות המדדים ל'איכותה' של היצירה . הקריאה הפסיכולוגית המקובלת ברומנים הקנוניים 'מיכאל שלי' של עמוס עוז ו'המאהב' של א"ב יהושע מתאפשרת, למשל, רק מתוך זיקה לנוסח הביטחוני . אפשר לראות במיכאל ובגבריאל, המאוהב והמאהב, קונפיגורציה דומה למדי של החייל העברי ; המורכבות של עולמם הנפשי ושל עולם הסיפור קשורה בבירור במקומם השולי בנוסח הביטחוני, ומקום זה מתברר מתוך זיקה למרכזיות של הדגם שממנו הם מודרים ( הפלמ"חניק ) . המונח פיגורה מציין את הממד המעוצב, הציורי, הפיגורטיבי של הלשון ושל היחידות הרחבות יותר כמו עלילות והיסטוריוֹת . מדובר בציורי לשון, תבניות של סיפור שמתוכן מתגלה סיפור חדש בעל משמעות אלגורית . אריך אוארבך עומד על המנגנון המאפשר לראות בטקסט מאוחר התממשות של סיפור עתיק 4 על המקום של פיגורות נרטיביות וחשיבותן במלאכת ההיסטוריה עמד לראשונה היידן וייט ( וייט, המאורע ההיסטורי ) .
|
|