סוף המאה התשע עשרה בתרבות הרוסית והשלכתו על הציונות

עמוד:11

סוף המאה התשע עשרה בתרבות הרוסית והשלכתו על הציונות | הדטרמיניזם המרקסיסטי היה אופציה אחת מני סוגים שונים של דטרמיניזם – מדעי, פילוסופי, פסיכולוגי ותיאולוגי – שהעסיקו את המחשבה הרוסית בסוף המאה . אם נתבונן, למשל, בתוכן העניינים של הירחון ה״מרקסיסטי-מדעי-ספרותי ופוליטי״ Nachalo , שהופיע בין ינואר למאי 99 , נראה שבעיני שכבת האינטלקטואלים היה המרקסיזם תיאוריה ששכנה בכפיפה אחת עם פילוסופיה הדוגלת בספקנות קיצונית נוסח שסטוב, עם יצירות ספרות הדקדנס והסימבוליזם שתורגמו מצרפתית, עם ניטשה 4 ועם הרומן בהמשכים של מרז׳קובסקי ״תחיית האלים״ . את הנטישה ההדרגתית של חשיבה פוזיטיביסטית אפשר לראות יפה במחשבת הציונות של סוף המאה : תפיסת הציונות של משה לייב ליליינבלום בסדרת מאמריו ( שפורסמו תחילה ברוסית ואחר כך תורגמו לעברית ) – ״בעיית היהדות וארץ- ישראל״ ( ) , ״על תחית-ישראל באדמת ארץ-אבותיו״ ( 4 ) , ״אהבת-ציון, ציונות ומתנגדיהן״ ( 9 ) – טבועה בחותמה המובהק של החשיבה הפוזיטיביסטית, כמו מאמרי הביקורת שלו, שבהם חיפש בספרות העברית רק שירות מועיל ומעשי לבעיות החברה היהודית . גם אחד העם – כמוהו כניקולאי מיכאילובסקי, הוגה הדעות ומבקר הספרות המוביל בשנות השמונים והתשעים ברוסיה – משתמש בסגנון הטיעון של הפוזיטיביזם המדעי האנגלי והצרפתי, מציב תהליכים סוציולוגיים ותרבותיים בנוסחאות ביולוגיות ופיזיקליות ומדגיש וחוזר ומדגיש את הערך העליון של מוסר ״אובייקטיבי״ . המצב שונה אצל סופרים והוגים שהופיעו בשנות התשעים . השינוי ניכר במהלך כתיבתו של ביאליק : לעומת קריאה לעבודת בנייה של המפעל הלאומי באמצעות ״כל טיפה של זעת אפים״ בשירו ״ברכת עם״ ( 94 ) , ב״למתנדבים בעם״ ( 900 ) מדובר על ״צחצוח חרבות עם רננת התהלים״ של ימי המכבים, על הצורך בקורבנות מכל סוג שהוא ( ״כל קורבן – יֵרָצֶה, כל מתת – נאמנה״ ) ועל חשיפה מיסטית של ניצוצות מתוך ״הררי הנשף״ ש״עלינו נערמו״ . למרות הקִרבה של פייארברג לאידיאולוגיה של אחד העם הניסוחים של הציונות בנובלה שלו ״לאן ? ״ ( 9 ) מבטאים את חדירת הלכי הרוח הניאו-מיסטיים של הסימבוליסטים הרוסים לעולמו של המשכיל העברי . על רקע זה אפשר לראות את התפיסה המיסטית של הציונות בתורתו של א״ד גורדון לא רק כנובעת 5 אלא גם כהד יהודי-ציוני ל״מהפכת הרוח״ המיסטית הרוסית, ובייחוד ממקורות היהדות, לרעיונות של סולוביוב ( שכאמור, התעניין מאוד במיסטיקה יהודית ) שהזינו אותה . לעומתם, אורי ניסן גנסין מציג בסיפורו ״ז׳ניה״ ( נכתב ב- 90 , נדפס לראשונה ב- 904 ) את הפעילות הציונית בעיירה כמהומה חולפת, אשליית מהפכה, שאינה מסוגלת 4 תוכן העניינים של כתב עת נדיר זה פורסם בשנתון Issledovania po istorii russkoi mys, Moscow pp . 524 – 535 1998, 5 על כך בספרו של א׳ שפירא, אור החיים ב ״ יום קטנות ״ : משנת א ״ ד גורדון ומקורותיה בקבלה ובחסידות , תל אביב 996 .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא