|
|
עמוד:13
פרק 1 : מבוא | 13 ( רובינשטיין, תשל"ט : 5 ) . לכל אחד מן המשתתפים יש תפקיד מסוים בדרמה . 2 כינה את התפקידים פילמור ( 1968 Fillmore, ) , אבי תורת היחסות הסמנטיות, בשמות . הוא מציג שש יחסות סמנטיות שארבע מהן רלוונטיות לדיוננו, ואלו הן : Agentive – היחסה של המעורר החי של הפעולה = התפקיד של עושה . 1 הפעולה . Dative – היחסה של היצור החי המושפע מן המצב או מן הפעולה . מאוחר . 2 יותר ( פילמור, 1971 : 376 ) מגדיר אותה : הישות המקבלת את הפעולה, המתנסה בה או הסובלת אותה, והוא משנה את שמה ל - Experiencer = התפקיד של המרגיש . Locative – היחסה של המקום או המרחב של המצב או של הפעולה = . 3 התפקיד של המקום . Objective – היחסה הסמנטית הטבעית ביותר המתייחסת לישות שנעה או . 4 משתנה או הישות שמתייחסים אל קיומה או אל מקומה = התפקיד של מי שהפעולה חלה עליו . יש דרמות הקשורות במשתתף אחד בלבד, למשל כאלה המתייחסות למצב, כניסה למצב . הללו מסומנות בשפה בפעלים שרק צירוף שמני אחד חיוני 3 דוגמה : "דוד נח" ( מצב ) ; "דוד למסגרתם התחבירית ( פעלים חד - מקומיים ) . חולה" ( מצב ) ; "דוד השתגע" ( כניסה למצב ) . יש דרמות הקשורות בשני משתתפים, למשל כאלה המתייחסות ליצירה של דבר, או במילים אחרות : גרימת קיום . במקרים כאלה אנו מדברים על שני משתתפים : ה"יוצר" ו"הדבר הנוצר" . דוגמות : "אלוהים ברא את השמים" ; "דוד אפה פשטידה" . גם דרמות המציינות הדדיות קשורות לעולם בשני משתתפים . דוגמה : "דן נפגש עם רות" ; דרמות המתייחסות ליחס רגשי בין שניים, גם הן קשורות בשני משתתפים . דוגמה : "דן אוהב את רות" . דרמות הקשורות בשני משתתפים מסומנות אפוא בשפה בפעלים עם שני צירופים שמניים חיוניים למסגרתם התחבירית ( פעלים דו - מקומיים ) . גם דרמות מנטליות כגון חשיבה ואמירה קשורות בשני משתתפים : החושב / האומר והפרופוזיציה . דרמות כאלה 2 על פי תורת היחסות הסמנטיות מושגי היחסה מורכבים מסדרת קונספציות אוניברסליות המסמנות טיפוסים מסוימים של אמיתות שבני אנוש מסוגלים לקבוע לגבי המאורעות הסובבים אותם, קביעות כמו "מי עשה זאת ? ", "למי זה קרה ? ", "מה נשתנה ? " . 3 את המונחים 'פועל חד - מקומי', 'פועל דו - מקומי', 'פועל תלת - מקומי' טבע רובינשטיין במאמרו "ערכיות תחבירית וערכיות סמנטית" ( תשל"ט ) . וראו גם בורוכובסקי ( 2001 : 70 ) .
|
|