|
|
עמוד:12
אפרים דוידי 12 — ממרץ 1973 ועד לקרע בין הנהגת האיגודים לממשלה ) ה"רודריגסו" ( ביוני 1975 . הפרוניזם שלט בארגנטינה במשך שלוש שנים . בחודשים הראשונים לכהונתה של הממשלה הפרוניסטית נשמרה התנופה המהפכנית ומאות אלפי עובדים ברחבי המדינה השתלטו על מקומות עבודתם . לפעולה זו, המוגדרת כ"תפיסה" או "השתלטות" ) toma, ocupación ( , היו תקדימים בשנות ה – 60 בארגנטינה ואף באיטליה של שנות ה – 20 ובצרפת של שנות ה – 30 ) בעת תחילת הכהונה של "החזית העממית" ב – 1936 ( . פרון ניסה, לא תמיד בהצלחה, להילחם בזרמים המהפכניים בתוך תנועתו ומחוצה לה . לכאורה הייתה זו הזדמנות לשוב אל המקורות, אך הגנרל הקשיש הלך לעולמו ועמו גם הפרויקט שביקש לשווא לשחזר דגם חברתי וכלכלי שנוסה בהצלחה בשנות ה – 40 וה – 50 . לכאורה היוו האיגודים המקצועיים חלק מהשלטון החדש ; למעשה עובדים רבים לא חשו שהממשלות הפרוניסטיות השונות פעלו על פי צורכיהם . לא רק גורמים מהפכניים בקרב העובדים הלכו והתרחקו מהפרוניזם שבשלטון ; גם האיגודים המקצועיים האורתודוקסיים חשו ניכור הולך וגובר בין העובדים לבין הממשלות הפרוניסטיות . — מיוני 1975 ועד להפיכה הצבאית במרץ 1976 . לקראת יוני 1975 הפך הקרע בין האיגודים המקצועיים על גוניהם השונים לבין הממשלה לגלוי . באותו חודש פרצה השביתה הכללית הגדולה האחרונה של העשור שנפתח ב – 1966 . הייתה זו השביתה הכללית הראשונה של האיגודים שהשתייכו להגמוניה הפרוניסטית נגד ממשלה פרוניסטית . השביתה לוותה בהתקוממויות מקומיות וזכתה לכינוי "רודריגסו", לפי שם משפחתו של שר האוצר של אותם הימים, סלסטינו רודריגו ) Rodrigo ( . מיוני 1975 ועד מרץ 1976 האיצו קבוצות מן הימין הפרוניסטי, יחד עם גורמים בשירותי הביטחון, את מסע ההפחדה והרצח של פעילי איגודים מן השמאל — ה"מעמדיים" — ושל פעילים מן השמאל הפרוניסטי — ה"לוחמניים" .
|
|