|
|
עמוד:14
14 קרל מרקס לפי סימנים בולטים לעין", אולם אין לו תודעה כהתבוננות שכלית בדברים, ועל כן גם אין לו תודעה של המין - הסוג ( Gattung ) - כולו שאליו הוא משתייך . תודעה כזאת יש לאדם בלבד . ישות סוגית היא אפוא ישות ההופכת את הסוג שלה, משמע את מהותה, למושא של תודעתה . פוירבאך מדגיש לא רק את התבוננותו העצמית של האדם המגלה את מהותו של המין האנושי, אלא גם את ההתבוננות המגלה את סוגיהם, קרי מהויותיהם, של יצורים אחרים . מכיוון שהעיון במהויות הוא יסודו של המדע, הרי האדם הוא ישות מדעית . פוירבאך אינו מגיע לכדי תיאור האדם כישות חברתית, אלא מתאר את היחיד האנושי כפרט החולק מהות משותפת עם פרטים אנושיים אחרים . מהות זאת כוללת תבונה, רצון חופשי ואהבה . באהבה, כיחס גרידא ללא שום היבט היסטורי, מוצאת החברתיות של היחיד ביטוי עליון . המחשבה, כמרכיב של המהות האנושית, היא בעלת אופי לשוני, ועל כן היא חברתית ביסודה, אולם פוירבאך מתארה כפעילות שיכולה לבוא למיצויה כשיח של האדם עם עצמו : "האדם יכול לבצע את התפקוד הסוגי ( Gattungsfunktion ) של החשיבה, של הדיבור [ . . . ] 2 מרקס מבקרללא אדם אחר . האדם הוא לעצמו בעת ובעונה אחת 'אני' ו'אתה'" . את מושג הישות הסוגית של פוירבאך בתזה השישית ב"תזות על פוירבאך" : "המהות האנושית אינה הפשטה המשוקעת בתוך היחיד הבודד . בממשותה הנה הכוליות של היחסים החברתיים [ . . . ] המהות עשויה להיתפס [ על ידי פוירבאך ] רק בתור 'סוג', בתור כלליות פנימית, אילמת, המקשרת את היחידים הרבים 3 באופןטבעי" [ ההדגשה במקור ] . פוירבאך מציין עוד את היות האדם ישות הנזקקת למושאים כדי לבטא את יכולותיה וכשריה, אולם הוא מדגיש בעיקר את ההתבוננות במושאים . במסגרת זו הוא מציין את הפרספקטיביזם המאפיין את התבוננותם של בני האדם במושאים . כאשר בני אדם מתבוננים באותו המושא, כל אחד רואה מושא זה באופן אחר מזולתו, וכך הוא מבטא בו את "המהות המושאית שלו – הוא" : "כך השמש היא המושא המשותף של כוכבי הלכת, אולם אין היא מושא לְכוֹכָב, לנוגה, לשבתאי או לאוּרנוּס באותו האופן שבו היא מושא לכדור הארץ . לכל 4 מרקס מפתח את המושג "ישות סוגית" מעבר לכך כוכב לכת יש שמש משלו" . ויטעים את הפן הפעיל של היחס למושאים . מרקס מדגיש, ראשית, את היות האדם ישות סוגית, ישות הנבדלת משאר בעלי החיים, מכוחה של התודעה . התודעה היא יחס אל העולם ; וכל התייחסות תודעתית של האדם לעולם, גם ההתבוננות העיונית, היא אופן פעילות . אולם מרקס מדגיש בעיקר את היות התודעה יחס דינמי של האדם למציאות ולעצמו,
|
|