|
|
עמוד:12
12 חני מן-שלוי ידם . תמיכתם וגאוותם בי, וכן ההכרה שהם רואים בדרכי מודל להתפתחותם הם, מתדלקת את נחישותי להמשיך את הדרך . לבסוף, ספר זה מוקדש לזכרה של אחותי הצעירה האהובה סימא מן – בן תורה ז"ל שנפטרה בדמי ימיה בעת כתיבת הספר . סימא, אמנית ומטפלת נפשית רגישה מסורה ויצירתית, שילבה בדמותה את אהבת האדם, החיים והעולם . אהבתי לקרא באוזניה חלקים שנכתבו והיא תחסר לי לעולם . אסיים בתקווה שאינה מאפיינת חוקרים : שלגבי נכדיי עדן, נעם, גור, בן, איתן ואופיר ואלו שיבואו אחריהם וכן לגבי ניניי נושא המחקר כבר יהיה לא רלוונטי לחלוטין . . .
|
|