|
|
עמוד:12
12 יאיר אורון כתיבת הספר הכחשה — ישראל ורצח העם הארמני ) 2005 ( הייתה, במובנים רבים, התמודדות אינטלקטואלית מורכבת וסבוכה . ההסתכלות פנימה, אל תוך המודע והלא – מודע שלי – עצמי ושל החברה שאני חי בה, הייתה תהליך קשה וכואב . במובנים רבים, הספר הזה אינו על רצח העם הארמני, אלא על מה שנחשב לפעמים, בצדק או שלא בצדק, כ"ערכים יהודיים" ומימושם או אי – מימושם : ספר על אופיה ועל טיבה של מדינת ישראל . מבחינתי זה היה מימוש של חובה ואחריות שלי כאדם כלפי עמי, כלפי החברה שלי וכלפי בני העם הארמני . כשאנחנו מכחישים ג'נוסייד שקרה לעם אחר, אנחנו, כך אני סבור, מחללים גם את זכר השואה שקרתה לנו . במשך השנים הציקה לי תחושה מעיקה של אי – נוחות והתעוררה בי ביקורת על ההתנהגות החמקנית — על גבול ההכחשה — שנקטו ממשלותיה השונות של ישראל במה שנוגע לזיכרון רצח העם הארמני . לכן החלטתי לבדוק הן את המרכיבים הגלויים והן את המרכיבים העמוקים והמורכבים יותר שהוליכו להתנהגות כזו, שאיני יכול להסכים לה, בייחוד — אני מדגיש — בשל היותנו, היהודים, עם שחווה את השואה . בנושא הג'נוסייד ובהוראתו אני משקיע בשנים האחרונות מאמץ רב, ואני גאה לעמוד בראש פרויקט ייחודי באוניברסיטה הפתוחה, שבמסגרתו פרסמנו 12 ספרים העוסקים בהיבטים שונים של הג'נוסייד, ולומדים בו בכל שנה כ – 600 סטודנטים . דומה שעתיד הזהויות היהודיות – ישראליות ומערכת היחסים ביניהן, כמו גם עתיד הזהות הערבית ) פלסטינית ( ישראלית ומערכת היחסים בינה ובין הזהויות היהודיות, תלויים במידה רבה, ואולי אף מכרעת וגורלית, בעתיד הסכסוך בין ישראל לפלסטינים . המשך הכיבוש והשלטון על עם אחר משמעותו, לדעתי, קִצָה ההדרגתי אך הבלתי נמנע של מדינת ישראל על פי החזון הציוני המקורי ועקרונותיה המכוננים . ישראל תהפוך, בצורה זו או אחרת
|
|