|
עמוד:14
14 מחקר מדיניות 168 | הרבנות המקומית הממסדית בישראל קונקרטיות, דוגמת השבת במרחב הציבורי ומערך הכשרות, ואילו בסדרת מחקרים זו אני מבקש להתחקות אחר מוסדות הדת הציבוריים במדינה . הנחת היסוד של מחקר זה היא שמנקודת מבט ליברלית קשה להצדיק את הטענה שהמדינה אינה צריכה לתמוך בשירותי הדת ולממנם, 5 ולפיכך לא אעמיד כלל לדיון את השאלה אם המדינה צריכה לממן משרת רבנות . התפיסה שהמדינה צריכה לממן שירותים אלו גם מושרשת בישראל, ובהתאם לכך המדינה מממנת משרות דת גם של נוצרים ומוסלמים . 6 עם זאת, מבלי לערער על הצורך באספקת שירותי דת אבקש לבחון את הצורך במשרות הרבנות בהתבסס על דיון במהותן ובייעודן ועל בדיקה אם הן מממשות את ייעודן . שני הפרקים הראשונים מספקים יחד רקע כללי לנושא : פרק 1 מציג רקע היסטורי והלכתי לרבנות הקהילתית במסורת היהודית ; פרק 2 מציג רקע חוקי והיסטורי למערכת הרבנות המקומית במדינת ישראל . פרק 3 מפרט את התפקידים והסמכויות של הרבנים . פרק 4 מתאר את תנאי הסף להתמודדות על כל אחת ממשרות הרבנות . פרק 5 מציג את הליכי המינוי והבחירה למשרות הרבנות ; פרק 6 מציג את משך הכהונה במשרות אלו . פרק 7 סוקר את המעמד העקרוני של הרבנים כפי שעוצב על ידי המחוקק ופסיקות בית המשפט המלמדות על המתח שבין נבחרי ציבור ובין פקידים . פרק 8 סוקר את הליקויים העיקריים בתפקוד מערך הרבנות המקומית . פרק 9 מציג את הבעיות הנורמטיביות ואת הקשיים המשפטיים שהתחדדו בשנים האחרונות וצפויים להעסיק את הממסד הדתי ובתי המשפט גם בשנים הקרובות . פרק 10 מציג את המלצות המדיניות המתבקשות על בסיס המחקר ומסביר את הרציונל שלהן . 5 הנחה זו זכתה לביסוס מקיף אצל סטטמן וספיר, דת ומדינה בישראל . בעיקר בשער הראשון של הספר . 6 מחקר זה ממוקד במשרות של אנשי דת יהודים, ולא אעסוק בו במימון משרות דת של דתות אחרות . עם זאת ראוי לציין שהמדינה לא יצרה מוסדות דת לעדה המוסלמית ולעדות הנוצריות כפי שישנם ליהודים ( מועצות דתיות ) , אך היא מעניקה באופן ישיר, כיום באמצעות משרד הפנים, תקצוב לשירותי דת ולהעסקת אנשי דת . בהתאם לכך, במקרים שהמדינה מממנת משרות היא גם ממנה — בדרך כלל על ידי פקידים יהודים — את האימאמים במסגדים ואת הקאדים בבתי הדין השרעיים, מתוך התחשבות בשיקולים ביטחוניים . על כך ראו סטטמן וספיר, דת ומדינה בישראל, עמ' 992‑ 300 ; רייטר, שירותי דת למוסלמים .
|
|