|
|
עמוד:10
10 עולם ללא אשמים הישג זה ראוי לציון משום שבדברי ימי התיאטרון הישראלי ( והעולמי, במידה רבה ) כמעט שלא נרשמה הצלחה קהלית למחזות מקראיים . עיון ברשימת ההפקות של מחזות אלו בארץ ובנתונים המספריים לגבי הרצותיהם מעלה כי מרביתם הופקו רק פעם אחת ויחידה, לא זכו להאריך ימים על הבמות, והיו לכישלונות קופתיים . רק שלושה מחזות מקראיים זכו במקומותינו להעלאה חוזרת ונשנית, בתקופות שונות, באכסניות מגוונות ובידיהם של במאים ויוצרים מתחלפים : “אכזר מכל המלך“ מאת נסים אלוני ( ארבעה ביצועים עד כה ) , “אוכלים“ ו“כתר בראש“ מאת יעקב שבתאי ( שלושה ביצועים כל אחד . לגבי “כתר בראש“, המדובר בשני 1 ביצועים בימתיים, לצד עיבוד טלוויזיוני ) . הפקות חוזרות למחזה ישראלי ( לא כל שכן, מקראי ) , ובהצלחה מרובה, אינן עניין של מה בכך . בין שלושת המחזות, המככבים בראש הרשימה, ניתן לזהות קווי דמיון תמטיים וסגנוניים ניכרים . הם בוימו ובוצעו בידי יוצרים חילונים ושניים מהם אף חולקים, כאמור, מחבר משותף — יעקב שבתאי . לפיכך, יותר מכל מחזאי ישראלי אחר שפנה למחוזות התנ“ך, זכה שבתאי בהבעת אמון חוזרת ונשנית בטקסטים שלו מצדן של הנהלות אמנותיות מתחלפות בתיאטראות השונים ולהתקבלות אוהדת בקרב הקהל . הוא אפוא המצליח ביותר מבין המחזאים הישראלים שעסקו במקרא, מי שככל הנראה “פיצח את השיטה“ להבאת התנ“ך ולהנגשתו לקהל הצופים של התיאטרון הישראלי, האיש שהפך מחזאות שנכתבה 2 בעקבות הקנון המקראי לקנונית בזכות עצמה . המחקר שלפניכם מבקש להתחקות אחר הצלחה זו של שבתאי, לנתח את הדגם המחזאי שהעמיד ולחלץ מסקנות בדבר התמודדות תיאטרונית 1 כוונתי למחזות דרמטיים מקוריים בלבד, ולא למחזות-זמר דוגמת “שלמה המלך ושלמי הסנדלר“ או “יוסף וכתונת הפסים המשגעת“, שזכו אף הם לביצועים אחדים . “שלמה המלך ושלמי הסנדלר“ אף נסמך יותר על מקורות בתר-מקראיים מאשר על התנ“ך עצמו . כמו כן, הכוונה להפקות במסגרת רפרטוארית-ממוסדת בלבד, ולא במסגרות סטודנטיאליות, קבוצות חובבים, הפקות פרינג‘ וכיוצא בזה . 2 סוגיית ההתקבלות בקרב הקהל הרחב היא זו שמבדילה בין אלוני לשבתאי . שניהם זכו בדרך כלל בשבחי הביקורת, אבל במבחן הקהל הרחב נחל אלוני, כמעט בכל הפעמים, תבוסה מרה . יצירתו של שבתאי אמנם נתקלה פה ושם בכיסי-התנגדות ( כפי שנראה, למשל, בדיוננו בשידור “כתר בראש“ בטלוויזיה ) , אולם זו נותרה תמיד בשוליים, כחריגה מן הטון הכללי האוהד .
|
|