|
|
עמוד:8
8 מציאות קריאה תיאטרונית של שברי – קליידוסקופ תיאטרוני כך " ןעיפומ " דמות ה את עצב ל כל זאת במטרה ( . תואם מדריך דיקציה ) במדריך דיבור הלשים את , אנשי המקצוע . " קהל " מצד ה עורר אמון והזדהות ל : שתשיג את המטרה להכניסו לתוך החליפה שתמכור אותו לציבור במיטב כדיביצועיו של הפוליטיקאי נטית ת הזהות האו – " אני " הגבולות בין ה עושים זאת תוך התוויית , " כאילו " הכלים של ה הוא עוטה על ש הלוא היא הזהות השאולה , " חרא " לבין ה , האישית של הפוליטיקאי – " פרסונה " בפוליטיקה זו הו , בתיאטרון זו הדמות הבדיונית " . הופעה " לצורך ה עצמו . לקהלו " מוכר " דמות שהשחקן ה – " כה מס " : במקור עדות " מי שעוקב בעין בוחנת אחר . מסוג שונה לחלוטין " תיאטרון " ומתקיים גם יכול להבחין כי , של אירועי לחימה – בטלוויזיהבעיקר – " מצולמת אובייקטיבית תעמולה המתחזה : במילים אחרות " . מישחק מול המצלמה " התיעוד הוא לא יותר מאשר ומביימים " קורבנות " ארגונים אסלאמיים אוהבים במיוחד להציג עצמם כ . למציאות אותם רואים לא פעם כיצד , כאשר המצלמה ממשיכה לעבוד " . הרוגים " ו " מתים " צילומי , ואף קמים ועוברים בהליכה זקופה למקום אחר , מצחקקים , מתגלגלים , זזים " הרוגים " להמשיך להאמין " מאמינים " זה לא מפריע ל . את המצלמה " כיבה " בהנחה שמישהו בגדה ובמקומות , הססגוניות בעזה " תהלוכות הניצחון " גם " . שחקנים " במותם של אותם נישאים על כתפי מבוגרים נושאים בגאון טילים שבהן ילדים ה , אחרים בעולם המוסלמי מזכירות את השימוש שעושה , ניקובים צבועים כהלכה ' עשויים מקרטון או קלצ . במה כדי להכניס את הקהל באולם לתוך העולם הבדיוני הרצוי - התיאטרון באביזרי תהיתי לא פעם אם היעדרו הבולט של התיאטרון בתרבויות האסלאמיות איננו יותר סגור אלא " אולם " אבל לא ב , במלוא עוצמתו , התיאטרון קיים שם : ות אופטיתמטע ההטעיה והולכת השולל הם חלק מתרבות , כאשר הבדיה והבדיון . במציאות הפתוחה וכל , במה – שם כל העולם ? מחולקת לבמה ואולם " תיאטרון " מי צריך זירת , " אמונה " ה " . ה פנטזִיָ " קוראים לזה , ברגעי שפיות , אפילו הם עצמם . תיאטרון – המתרחש משקפים את סקרנותי באשר לגבולות הנמתחים בין קליידוסקופ תיאטרוני - המאמרים ב . הבדיון למציאות ולמישחקי ההשתקפויות ביניהם מבקש להוכיח , " מוצא התיאטרון באספקלריה של מישחקי תפקידים " , המאמר הראשון לעתים יעיל ומהנה יותר – אנושי אימננטי לקריאת העולם " כלי " כי התיאטרון הוא , גם אמצעי לבניית עולמות בדיוניים בזמן ובו – מהקריאה של העין האנושית ו באינטראקציה משחקית עם מאוויי / שאיפותיו / שמאפשרים לפרט להבין את צרכיו . אחרים מעמת את גיבורו של המחזאי , " אורפיאוס בצומת שלושת המיתוסים " , המאמר השני
|
|