|
|
עמוד:13
13 רכבת לילה מבגדאד אכלנו מאכלים עיראקיים מסורתיים שמוּכרים היטב בישראל : קובה الكُبّة , ממולאים, “קיצ׳רי“ الكچري ( מעין מג׳דרה עם עדשים אדומות, שום מטוגן וכורכום ) , “תמן בג׳יג׳“ التمن بالجيج ( אורז מבושל במרק של עוף ) , ועוד . בקיץ נהגנו להתקלח במים מהברז, שהיו חמימים . באותה תקופה לא היה דוד שמש, דוד חשמל או כל אמצעי מודרני אחר לחימום המים בחודשים הקרים . לכן הותקנה במקלחת חבית ובה ברז בחלקה התחתון, ומעליה ברז מים זורמים למילוי החבית . החבית הייתה מוגבהת מהרצפה ותחתיה חלל, שפתחו היה מחוץ לבית . דרך הפתח שמחוץ לבית הבערנו עצים, וכך חיממנו את המים שבחבית . אבי רכש עצים ממחסן עצים, ואמי שברה אותם לחתיכות קטנות באמצעות הברכיים כדי להכניס אותן מתחת לחבית . לאחר שהובערו, היו לנו מים חמים למקלחת . שבירת העצים והבערתם היו פעולה קשה, ולכן נהגה אמי לחמם את המים למקלחת רק פעמיים בשבוע בחודשי החורף . מתחת לברז התחתון שבחבית היה מבנה קעור מבטון, ואליו הזרמנו את המים החמים, הוספנו מים קרים, וכך היו לנו מים בטמפרטורה סבירה למקלחת בחורף . שפכנו את המים על הגוף באמצעות קערה ממתכת, “טאסה“ طاسة . הקיץ היה חם מאוד, והטמפרטורה הגיעה ל - 50 מעלות . כמו ברוב הבתים בעיראק, היו לנו מאווררי תקרה ומצנן מים גדול ( Air Cooler ) , שהותקן מחוץ לבית, ובאמצעות תעלות חיצוניות הזרים אוויר קר לסלון ולחדר האורחים ( מצנני מים דומים לקירור היו בשימוש בבתים באילת לפני שנים רבות ) . רוב דיירי הבתים בבגדאד נהגו לישון בקיץ על הגג, תחת כיפת השמים . גג הבית שלנו היה שטוח וסביבו מעקה מברזל . על הגג היה מחסן קטן, ובו אחסנו מיטות . בכל קיץ, אחרי חג השבועות, נהגנו להוציא את המיטות מהמחסן ולפרוש
|
|