|
|
עמוד:11
הפוליטיקה של הקורבנוּת 11 לבין חוסר אותנטיות ) בגידה ( במונחים דיכוטומיים, הן מהבחינה האתית והן מהבחינה התיאולוגית . הגות זאת מבנָה את היחס לישראל, מבחוץ אך גם מבפנים, במונחים של שתי דרכי תגובה מוציאות הדדית : תמיכה בלתי מסויגת בישראל, או חתירה תחת זכות קיומה של מדינת ישראל . הביטוי המעשי של הגות זאת הוא בכך שהיא תופשת כל ביקורת על הפוליטיקה של מדינת ישראל כחתרנית וכבלתי לגיטימית . לאחרונה תפישה זו גולשת מהשיח הפוליטי 28 ביטוי זה הופך בשנים האחרונות הציבורי ומאיימת גם על השיח האקדמי . לאחד מנדבכיה של הזהות הקולקטיבית הישראלית – יהודית . במשך השנים התקיימו בישראל תהליכים אשר נופלים בגדרי ההגדרות המשפטיות של תיקון עוולות היסטוריות . השואה והסכסוך הפלסטיני – ישראלי משמשים להם רקע עשיר . בעוד שישראל היא קורבן של עוולות גרמניה הנאצית, היא נתפסת כתוקפן על ידי הפלסטינים ועל ידי תובעים אחרים 29 כל הסכם שלום או תהליך פתרון קונפליקטים עם הפלסטינים יהיה מבפנים . כרוך כנראה בצורה זו או אחרת בתשלום פיצויים או בהשבה על ידי הצדדים . ישראל היא מקרה מאתגר במיוחד לבחינה של תיקון עוולות היסטוריות, וזאת משתי סיבות עיקריות . ראשית, בבסיסה של העמדה הישראלית הרשמית, שעמה מזדהים ישראלים רבים, קיימת תפישה דיכוטומית פשטנית של עולם שבו קורבנות ניצבים אל מול תוקפנים . ישראל מאמצת את תפקיד הקורבן, היא נאחזת בו כמגן מפני האשמות בתוקפנות . תפישה דיכוטומית זו אינה מכירה בדינמיות של תפקידים אלו ובאפשרות החילוף ביניהם . אולם היותה של קהילה קורבן עוולה בעבר איננה מזכה אותה מאשמה כתוקפן ואינה 31 אשר מתארת את 30 אניטה שפירא,מעניקה לה חסינות מפני הגדרתה כתוקפן . התפתחות האתוס האופנסיבי שאפיין את חיי היהודים ביישוב בפלשתינה – א"י לפני השואה, חושפת את קצה הקרחון של המורכבות העומדת בבסיסם של יחסי תוקפן – קורבן בהקשר הישראלי . שנית, מחקר זה מציע תובנות על אודות יכולתה של קהילת קורבנות בלתי מפויסת להתגבר על הסבל שלה . האם הקורבנות צופים אל פני העתיד ומסוגלים להרפות מצערם או האם הם מטפחים אותו, עושים בו שימוש פוליטי והופכים בעצמם לתוקפן ? יתרה מזאת, האם קורבנות מסוגלים להתעלות מעל קורבנוּתם ולתקן עוולות שהם עצמם גרמו לאחרים ? שאלות חשובות רבות עולות בהקשר של יחסי הגומלין בין תפקידי התוקפן והקורבן, רמות הניתוח, התהליכים והשפעותיהם ההדדיות . ישראל היא מקרה יוצא דופן, בהיותה מעורבת בו – זמנית בתהליכי תיקון עוולות בעבר, בהווה ובעתיד בתפקידי התוקפן והקורבן .
|
|