|
|
עמוד:14
14 עבדאללה נימר דרויש עוד בסוף שנות ה- 80 הודיע דרויש על תמיכתו ב"הקמת סיעה ערבית משותפת שתקרא לאחדות לאומית ותשים קץ לפלגנות במגזר הערבי" . הוא סבר שייצוג בכנסת יוכל לקדם את יעדיה של התנועה האסלאמית ולשפר את מצבם של הערבים בישראל בכלל . ס'לאח וחבריו טענו לעומת זאת שהשתתפות בבחירות הארציות משמעה הכרה במדינת ישראל ובחוקיה הלא-אסלאמיים, ושהיא תסכן את ערכי התנועה ותגביר את תהליכי הישראליזציה בחברה הערבית . דרויש ותומכיו החליטו להתמודד בבחירות לכנסת ב- 1996 במסגרת הרשימה הערבית המשותפת ( רע"ם ) וקיבלו שניים מתוך ארבעת המנדטים שבהם היא זכתה . בעקבות זאת התפצלה התנועה האסלאמית בישראל ל"פלג הדרומי", הפרגמטי, בהנהגתו של דרויש, ו"הפלג הצפוני", הרדיקלי, שאותו מנהיגים עד היום ס'לאח וח'טיב . דרויש כאב את הפיצול שפגע בתנועה שייסד, ועד סוף ימיו עשה כמיטב יכולתו לאיחוד השורות . שני הפלגים מחזיקים באותה אידאולוגיה בסיסית מבית מדרשם של האחים המוסלמים, וגם משתפים פעולה בפרויקטים שונים, במיוחד בכל הנוגע למסגד אל-אקצא . תחת הסיסמא "אל-אקצא בסכנה" הם מארגנים מאז אירועי הכותל ב- 1996 עצרת שנתית להגנה על המקום, השלישי בחשיבותו לאסלאם, מעודדים ביקורים במתחם בכל ימות השנה, ובמסגרת עמותת אל-אקצא מפעילים מיזמים שונים בהתנדבות למיפוי, בנייה, שיפוץ ושימור האתר ואתרים אסלאמיים קדושים אחרים ברחבי הארץ . עם זאת, הניסיונות החוזרים ונשנים של דרויש וחבריו להשיב את האחדות לתנועה לא צלחו . הפלג הדרומי ממשיך לפעול למען קידום זכויות המיעוט הערבי הילידי במדינת ישראל באמצעות הכנסת וועדותיה, ואילו הפלג הצפוני, שהוצא לאחרונה מחוץ לחוק, חותר לגיבושה של קהילה מוסלמית בלתי- תלויה המנהלת את עצמה במנותק ממדינת ישראל ( אל-מוג'תמע אל-אעס'אמי ) .
|
|