מה חדש?

עמוד:10

ערן קמחי 10 משמעותו של החדש דורש אפוא חריגה מגבולותיה של הלוגיקה הטהורה . המושג שאליו נידרש לפיכך הוא פנומנולוגי במהותו, המתכונן דרך התנסות האדם בעולם, וביסודו מונחת הכרה אנושית בקטגוריית הזמן . החדש קונה משמעותו מתוך מבנה מטאפיזי — שאינו נפרד ממבנה הסובייקט — העומד בבסיס הסתכלותו של האדם על עולמו, ודרכו נתפסים דברים מסוימים כמשתנים ביחס לדברים אחרים הנותרים קבועים . אלא שעדיין ניתן להסתייג ולטעון כי הכרה אנושית בזמן היא זו המאפשרת זיהוי של דפוסים מחזוריים בטבע או של תבניות בהיסטוריה, כאשר אלו גם אלו משעבדים לכאורה את החדש לקווי מתאר קבועים, ניתנים לחיזוי מראש, הנוטעים ספק במשמעותו . זאת ועוד, הבחנה מתודית בין תוכן לבין צורה בהופעת החדש מעלה קושי נוסף בעקבות הטענה כי אף אם תכני החדש מתחלפים במהלך ההיסטוריה, הרי שעצם הופעתו כ צורה איננו בגדר חידוש . על כך ניתן להשיב שכבר מהבחינה הלוגית אין דין התבניתיות כדין הזהות . קיומם של דפוסים חוזרים איננו תנאי מספיק לזהות, שכן קיומה אינו מתחייב בין הגורמים המכוננים את הדפוס . המענה העקרוני יותר להסתייגויות אלה יימצא במישור אחר . הבנת האדם כסובייקט היסטורי כופרת בשזירת ייחודיות חייו במעגל האדיש של מחזוריות הטבע, בנוסח הטענה ש אחת לפרק זמן מסוים יורד גשם, ואף אם אין אלו אותן המולקולות המרכיבות את טיפות המים הניתזות בכל עת, אין חדש בצורת ההופעה של הגשם במופעיו השונים . הכרה בהיסטוריות הקיום תימנע מהחלת יחס דטרמיניסטי על אינטראקציה אנושית עם העולם ותרחק מהפרדה חותכת בין צורה לבין תוכן . אין לבלבל ולהחיל דפוסים חוזרים שבמסגרתם מתארגנים מושאים בעולם לאורך זמן על היחס הנחווה מצד בני אדם פרטיים את אותם הדפוסים . הוויה טבעית — האדמה, האוויר, חלקיקי האבן, התחלפות הצמחייה, זרימת הנהרות, ותנופת הכוכבים — גם אם היא נענית לצורה מחזורית לאורכם של עידנים,

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא