|
|
עמוד:12
12 פ ר ק מ ב ו א : ה ל כ ה ו א ג ד ה מקרים שבהם מדובר על איכות ולא על כמות, על גוונים של חוויה וניחוח של אווירה . הקביעות המדודות והקצובות, ה"שחורות כעורב" 1 אופייניות לעולמה של ההלכה, אולם התוכן והערכים שאותם יש לכמת ולמדוד, נוצרים ובאים לידי ביטוי במרחביה של האגדה . מי שישאר רק ברובד ההלכתי, יאחז באמת המידה, אך לא יהיה לו מה למוד בה . משתי בחינות משלימה האגדה את ההלכה : מצד אחד, האגדה מהווה מעטפת רעיונית כללית, המתפרטת על-ידי ההלכה לפרטים של מעשים מוגדרים וקצובים . ומצד אחר, האגדה היא שיוצקת משמעות לפרטי הפעולות המעשיות הנדרשות על-ידי ההלכה . נמחיש זאת באמצעות כמה דוגמאות מתוך החיבור שלפנינו . בהלכות תפילה שבשולחן-ערוך אורח-חיים, קיימים אלפי פרטים המרכיבים את עשרות הסימנים המוקדשים לסדרי התפילה . פרטים אלה נותרים חסרי משמעות אם לא תונח ביסודם תפיסה רעיונית והגותית של התפילה . אם אין ההלכה יודעת מכוחה של האגדה, אם המתפלל צריך לעמוד בהכנעה לפני מלכו של עולם כעבד לפני רבו, או שמא עליו להתחטא לפניו כבן אצל אביו, איך תדע אם לחייבו בעמידה זקופה או בכריעות והשתחויות ? כיצד תדע לקבוע את המינון הרצוי בין עמידה זקופה לבין כריעות והשתחויות ? בדומה לכך, מצוות "כבד את אביך ואת אמך" הנידונה בפרק השני, מכתיבה מעשים מפורטים : "מאכילו ומשקהו מלבישו ומנעילו" . אלו הם מעשים שבאמצעותם ממומש הערך ההגותי והחוויתי של הכבוד . בהיעדר תודעה מוסרית וערכית של כבוד ההורים, ימלא הבן את חובת ההלכה כמצוות אנשים מלומדה, והוא עלול לשרתם באופן שלא יהיה בו שום כבוד, אלא אדרבה, עלבון וביזיון . וכן הדבר ביחסו של אדם לרעייתו ולבניו, הנדונים בפרקים השלישי והרביעי . יחסים אלו מבוססים על מערכת של ערכים, מוסר ורגשות, ובהיעדרם תפגם המשמעות של המעשים ההלכתיים . אלו הן דוגמאות של אגדה המהווה בסיס ההלכה . מנקודת מבט נוספת, ההלכה היא בסיס ומסגרת והאגדה היא שממלאת אותה בתוכן ובמשמעות . ההלכה מטילה על האדם צו כולל, ואילו דווקא האגדה ממלאת את הצווים ההלכתיים במשמעות מדוייקת ופרטנית, מעשית מאוד . נבהיר שוב את הדברים באמצעות דוגמאות שיפורטו בספרנו זה : ההלכה מורה שיש להתפלל שלוש פעמים ביום, בשעות מוגבלות, בנוסח קבוע, במצב גוף ולבוש נתון וכיוצא באלו . אולם את אופיה של התפילה עצמה אין היא
|
|