|
עמוד:2
מסכת אבות 2 מ ב ו א מיוחסות לחכם מסוים, ואין במסכת אבות דברים משמו של תנא אנונימי ( תנא קמא ) . אמנם יש מימרות שאינן מיוחסות לחכם מסוים אך הן כנראה משמו של החכם שנזכר במשנה הקודמת, בסגנון "הוא היה אומר" . גם מינוח זה ( "הוא היה אומר" ) ייחודי לדברי מוסר וחכמה, ורוב הדוגמאות לו ( בספרות התנאית ) הן ממסכת אבות ( ראו להלן ) . כך גם השימוש במשלים נדיר מאוד בדברי הלכה במשנה, אבל תדיר יותר במסכת אבות . במשנה כולה 17 משלים, ורק שניים מהם מחוץ למסכת אבות 8 . מאפיין נוסף הוא משחקי הלשון הרבים . רובם מרוכזים בפרק ג . כך, למשל, סדרת החכמים ששמם חנניה ( על צורותיו השונות של השם ) , כולל חלפתא איש כפר חנניה שדבריו מובאים בשל מקומו ולא בשל שמו . משחקי הלשון מעידים על עריכה מתוחכמת שבה משחקי הלשון עדיפים, בדרך כלל, על קרבת התוכן 9 . כל אלו ועוד מייחדים את המסכת . ברחבי הספרות התנאית והאמוראית מצויות רק מעט מימרות מתחום החכמה והמוסר . מסכת אבות מלמדת כי היצירה בתחומים אלו הייתה רחבה הרבה יותר מכפי שהשתמר בספרות שבידינו . מסתבר שחלק גדול ( רוב ? ) מהיצירה בתחומים לא הלכתיים אלו לא נשמר . לעיסוק בתחומי המוסר והחכמה סגנון משלו . כך המינוח "הוא היה אומר" . רוב ההופעות שלו הן במסכת אבות, אבל הוא מופיע גם במימרות תנאיות נוספות, כמעט כולן מתחום החכמה והמוסר, כגון "הוא היה אומר חסיד שוטה, ורשע ערום, ואשה פרושה, ומכות פרושין, הרי אלו מכלי עולם" ( משנה, סוטה פ"ג מ"ד ) , או "הוא היה אומר האב זוכה לבן בנוי, ובכח, ובעושר, ובחכמה, ובשנים, ובמספר הדורות לפניו . והוא הקץ, שנאמר 'קורא הדורות מראש' . . . " ( משנה, עדיות פ"ב מ"ט ) , וכן : "הוא היה אומר רצה אדם לשמוע בטובתו משמיעין לו שלא בטובתו לשכח בטובתו משכחין אותו" ( מכילתא דרבי ישמעאל, בשלח מסכתא דויסע, א, עמ' 158 ) . עם זאת, פעם אחת מופיע הביטוי בהלכה : "הוא היה מתיר שער בכור בעל מום שנשר והניחו בחלון ואחר כך שחטו, וחכמים אוסרים . הוא היה אומר אין משקין לא את הגיורת ולא את שפחה המשוחררת, וחכמים אומרים משקין" ( משנה, עדיות פ"ה מ"ו ) , וכן פעם אחת באגדה שהיא המשך לדברי מוסר : "רבי אלעזר ברבי צדוק אומר עשה דברים לשם פעולתם, דבר בהם לשמם . הוא היה אומר ומה בלשצר שנשתמש בכלי בית המקדש וכלי חול היו נעקרו חייו מן העולם הזה ומן העולם הבא, המשתמש בכלי שנברא בו העולם על אחת כמה וכמה שיעקרו חייו מן העולם הזה ומן העולם הבא" ( ספרי דברים, מח, עמ' 114 ) . במקרה זה נראה שכל הקטע הועבר ממשנה קדומה מתחום המוסר, והסגנון הוא סגנון העריכה של דברי החכמה . הדבר בולט עוד יותר ביחס לספרות דרך ארץ . מספרות זו נשמרו פרקים שונים בספרות חז"ל ; לא כאן המקום לאסוף קטעים אלו ולרכזם, והרושם הוא שספרות זו קדומה, אף שעריכתה אמוראית ובתר אמוראית . 8 מתוכם יש להוריד את המשל במסכת שבת פי"ג מ"ז שאיננו ממש משל, למרות סגנונו . 9 אבל ראו פירושנו לפ"ג מ"ג .
|
ספראי, זאב
|