|
|
עמוד:12
תו הלב : הניגון בכתביו של רבי נחמן מברסלב – בין המטאפיסי לקיומי 12 כאמור, רבי נחמן נע מן התפיסה המטאפיסית לתפיסה הקיומית וחוזר חלילה . הניגון אצל רבי נחמן אינו אחד מהנושאים הרבים שעליהם נתן דעתו, אלא הוא בגדר יסוד, גם אם לא במודע, לכל דרשותיו ודרך חייו . מהנקודות ההגותיות המרכזיות בדרשותיו של רבי נחמן, גם כאלו שלכאורה נראות שאינן קשורות למוטיב הניגון, הוא יצר זיקה בין הניגון, המוסיקה והשירה ובין שאר הנושאים במשנתו . בפרק הראשון הצגתי את מעמדו ותפקידיו של הניגון בדרשותיהם של אבות החסידות, כולל ניתוח הדרשות ומיונן על פי נושאים ורעיונות . בפרק זה בחנתי את מקומו של הניגון בראשית החסידות, וזאת כרקע להבנת מקומו של הניגון בהגותו של רבי נחמן . מצאתי כי הניגון הוא מוטיב מרכזי בתורת החסידות, וכולל בתוכו שני היבטים עיקריים : הניגון כדימוי והניגון כמעשה . בחינת המעשה אף היא מתחלקת לשני מישורים . האחד הוא המישור המעשי, כלומר כיצד התייחסו הוגי ראשית החסידות להיבט הפרקטי של השימוש בניגון והשלכותיו על הרובד הפסיכולוגי של המנגן וסביבתו . השני הוא בחינת התייחסות אבות החסידות לניגון כמעשה מיסטי, ובכלל זה היבטים מגיים ותאורגיים . מהפרק השני והלאה עיקר הדיון הוא סביב כתביו של רבי נחמן, וטענתי המרכזית היא שרבי נחמן נע בין התפיסה הקוסמית, ה״מטאפיסית״, לתפיסה הממשית . בפרק השני בחנתי את התייחסותו של רבי נחמן למוטיבים כגון קול, דיבור, אנחה, מקצב ודופק, צעקה ותנועה . ניתוח זה הוא בסיס לתאוריה של תפיסת המוסיקה של רבי נחמן . כמו כן עסקתי בשאלה, האם יש התפתחות במוטיבים הללו, למשל מקול לדיבור וכן הלאה, ומצאתי כי ישנה תנועה ואף התפתחות מסוימת בין המוטיבים . בפרק השלישי דנתי ביתרונות המוסיקה ובתפיסתו של רבי נחמן את המוסיקה ככלי דתי וככלי תועלתני . תחילה דנתי ביתרונותיה הדתיים של המוסיקה, ובהמשך הפרק ביתרונותיה התועלתניים, כלומר בתפיסת המוסיקה ככלי חינוכי, מנהיגותי וכדומה . מצאתי כי רבי נחמן ראה במוסיקה כלי דתי וכלי תועלתני, ובכך התווה דרך לתלמידיו ולכל אדם לפעול הן למען הכלל והן למען עצמו באמצעות המוסיקה . בפרק הרביעי התמקדתי בנושא האזוטריות והמוסיקה או הצליל, שהחוקרים הקודמים לא העמיקו בו . הראיתי כי בתורתו של רבי נחמן ישנו פן אזוטרי בדומה למורה נבוכים . לטענתי הצניע רבי נחמן את המובן הקיומי מאחר שסבר שאנשים לא יעריכו מובן זה . הוא חשב שהנסיגה מהמובן הקוסמי והמטאפיסי עלולה ליצור תדמית שלפיה הוא מפחית בערכה של המוסיקה . המובן הקיומי איננו אפוא הפחתה בערכה של המוסיקה . המוסיקה נוכחת אפוא בכל כתביו של רבי נחמן אם לא בגלוי אז בסמוי . המוסיקה איננה רק דרך פרשנות של הגות רבי נחמן, אלא דרך הכרתית . אדם מכיר את העולם ואת האלוהות באמצעות המוסיקה . רבי נחמן יצר אפוא תאולוגיה של מוסיקה .
|
|