|
|
עמוד:9
הקדמה | המאה השמונה-עשרה בחברה היהודית המזרח-אירופית, בין החסידים לבין המשכילים, שלעיתים קרובות ביקרו אלה את אלה עד כדי בוז ושנאה הדדיים . ואכן, מבחינה ספרותית ופוליטית התגבש עימות זה לעיתים קרובות לכדי התקפה פרועה וחסרת עכבות של הסָטירה המשכילית על החסידים ותרבותם . את הסָטירה המשכילית, שעסקה רבות בביזוי החסידים, ניתן לראות כז׳אנר ספרותי שהתפתח תוך כדי עימות חריף ונטול פשרות עם הז׳אנר הספרותי של ׳שבחי צדיקים׳, כלומר עם ההגיוגרפיה של הסיפור החסידי, שיצרה למעשה כבתמונת מראה, קיטוב סימטרי בין הגיוגרפיה מרוממת מזה וסָטירה משפילה מזה . את תבנית המראה שיוצר קיטוב זה ניתן לגזור גם מקביעתו של יונתן מאיר ביחס לכתבים הסטיריים והפרודיים 'שמטרתם להסיר את מסווה הקדושה ואת קסם החסידות . דבר זה נעשה על דרך הפארודיה בחיקוי הבא לעקור את ה " שבח " לכך יש להוסיף כי קיטוב זה התממש בין שני ז׳אנרים הפוכים, שלעיתים מבפנים ' . קרובות מושאם המשותף הוא הצדיק החסידי וצאן מרעיתו . לאור זאת ניתן לקבוע שהעימות הספרותי והפוליטי המר, שהתקיים בין המשכילים לבין החסידים, היה מיוסד גם על מאמץ לבטל את הניגוד המסורתי, שמתקיים רק לכאורה, בין נאורות רציונליסטית, שמיוסדת על זהות אוניוורסלית, בין כל בני האנוש, לבין ההבדלים ביניהם מבחינת מגדר, לאומיות, אתניות ומעמד . באמצעות קריאה לעומתית של הטקסטים החסידיים ניתן לעמוד על הדרכים שבהן השימוש בקטגוריות כמו ריבונות, אזרחות, תיאולוגיה, גוף, תשוקה, סבל ואלימות, הוא חלק בלתי נפרד מן השדה הפוליטי והאסתטי . לעיתים משתבשים קווי המתאר הספרותיים של הדיכוטומיה שיצרה ההשכלה, עד כדי כך שניתן לנסות ולקבוע בזהירות רבה כי בסופו של דבר חָלקו שני המחנות הניצים תיאולוגיה יהודית שלמעשה הייתה אחת . ביטוי נמרץ לשותפות זאת ניתן למצוא בדינמיקה הספרותית של הפרודיה כמו זאת של יוסף פרל, שכוננה מרחב לשוני שהיה משותף לשני המחנות . הפרודיה מייצרת כמובן מתח סטירי ששופט בחריפות את הפער בין לשונה של הפרודיה לבין מושא החיקוי שלה . עם זאת אי אפשר להתעלם מכך שבד בבד עם ההבדל מכוננת הפרודיה גם מכנה משותף לשוני-פוליטי, שהופך אותה לזירת אגרוף ששומרת על כללים מנוגדים אבל משותפים לשני הצדדים . יונתן מאיר, חסידות מדומה : עיונים בכתביו הסאטיריים של יוסף פרל , ירושלים : מוסד ביאליק, 3 ,20 עמ' 3 . על ספרות ההשכלה כמחלנת את הקודש היהודי ראו ישראל ברטל, הלא- יהודים וחברתם בספרות עברית ויידיש במזרח אירופה בין השנים 56 1 - 14 1 , האוניברסיטה העברית, 980 , עמ' 324 - 326 ; עמנואל אטקס, לשם שמים : חסידים, מתנגדים, משכילים ומה שביניהם, ירושלים : כרמל, 3 ,20 עמ' 9 . על שיתוף הפעולה בין משכילים לחסידים ראו דוד אסף, דרך המלכות : ר' ישראל מרוז'ין ומקומו בתולדות החסידות , ירושלים : מרכז זלמן שזר, תשנ"ז, עמ' 285 - 290 .
|
|