מבוא

עמוד:12

12 ביבליוגרפיה הנשיא נזכר בתורה, אבל במשנה הוא תופש מקום קטן ונזכר רק כבדרך אגב . כמעט – הנשיא שהנשיא שבתורה הוא הנשיא ( הפטריארך ) של ימיהם . לכך ואיננו נזכר במסכת . אין רמז במשנה רמז כזה נמצא במקורות מאוחרים יותר ( פירושנו בפ"ב מ"ה ) . ייתכן שהיעדר פירוש קונקרטי למונח בא להעמיד כאילו כל המשנה עוסקת בפרשנות צמודה למקרא, זאת במגמה להציג את שלא לתת למוסד הנשיאות המערכת שחז"ל מתארים כפרשנות ולא כמהפכה דתית, בצד רצון הקיים תוקף משמעותי . הוא בעיקר יחיד שפעל לפי הוראת בית דין או בניגוד להוראתו . אגב כך המשנה דנה – היחיד באוטונומיה של היחיד ומציגה עמדה הפוכה לזו שניתן היה להבין מתיאור בתי הדין . נרחיב בכך ת בין היחיד לבית הדין הוא חידוש של להלן בדיוננו בסמכות . עצם הדיון במצב של התנגשו חז"ל . בתורה היחיד הוא סתם יחיד שעשה חטא בטעות . על כל פנים החידוש הראשון של מסכת הוריות הוא השתקת העדה כגוף מחליט, והצגת בית הדין כגורם מרכזי . ה ה ו ר א ה "הורה במהלך הדיון במשניות הפרק העוסק בזקן ממרא ( סנהדרין פי"א ) עלתה שאלת המושג לעשות" . השאלה חוזרת גם במשנת הוריות שבה אין חייבים קורבן אלא על הורייה שיש עימה עשייה ( פ"א מ"ה ) . במסורת ישראל יש למונח זה משמעות אידאית ברורה . הרב מלמד, והציבור מקיים או לא מקיים את מה שלימד . הוראה מובנה מעין פקודה שעל היהודי לקיימה . הלימוד ומשאיר מקום לשיקול דעת של היחיד, ואילו ההוראה היא חובה . מאחורי מונח זה הוא כללי מצויה תפישה מורכבת יותר . הרי כל מצווה היא בין אדם לבוראו . האדם מניח כיצד ריבון העולם אם לקיים את המצווה, להימנע מלקיימה, מצפה ממנו להתנהג . האדם הפרטי הוא זה שמחליט . אם אדם טעה בהבנת המצווה הרי שהטעות היא בינו לבוראו, ובוראאו חלילה לחטוא בכוונה עולם יחליט כיצד להגיב ( עונש, הבנה, עידוד ) . לפי תפישת ההוראה המקובלת כיום, הוראה שוללת את זכותו של היחיד לפרש לעצמו את המצווה . הפירוש נקבע על ידי החכם שהורה . ו לפרש את המצווה . וליחיד נשאר לבצע או לא לבצע, אך אין ביד במישור אחר ההוראה נוטלת את האחריות מהאדם הפרטי . מעתה האחריות היא על הפוסק, והיחיד משוחרר מאחריות, או כבול לפרשנות של בעל ההוראה . כל אדם גם מחליט כיצד לקבל , או בביקורת על שנשללה ממנו האוטונומיה, אך עמדתוןבביטחואת ההוראה בשמחה על שזכה אתושא בלתי רלבנטית . מונח קרוב הוא 'פסיקה' . זה מונח המחליף את ההוראה, ושולל בנ האוטונומיה של היחיד . במסורת ישראל נשארה עמומה השאלה כיצד זוכה אדם לסמכות להורות ולפסוק . בעצם במסורת ישראל לא ניתנה לכך תשובה . כיום לתואר 'רב' יש משמעות

הוצאת משנת ארץ ישראל


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר