|
|
עמוד:12
12 | מי מפחד מרשלנות רפואית ? פרופסור אמנון כרמי תחילת היכרותי עם פרופ’ דוד מנדס הייתה בשנות השישים של המאה הקודמת בתחום העיסוק בספורט הסיוף האהוד על שנינו . בשנים מאוחרות יותר חיינו ופעלנו בעיר חיפה, אני כשופט ומרצה ופרופ’ מנדס כמנהל המחלקה לכירורגיה אורתופדית בבית החולים רוטשילד - בני ציון, שבמסגרתו הקים את המרכז לשתילת מפרקים וניהל בו כנסים אורתופדיים בינלאומיים במשך שנים רבות . בהכירי את פרופ’ מנדס כמומחה בינלאומי בכיר בתחומו, נעניתי ברצון להזמנתו לכתוב דברי פתיחה לספרו “מי מפחד מרשלנות רפואית" . החוק מטיל על האדם בחברה, בנסיבות שונות, סוגים שונים של אחריות : אחריות פלילית, אחריות חוזית ואחריות נזיקית . למונח “רשלנות" עשויות להיות משמעויות שונות כמו מצב נפשי מסוים, התנהגות בלתי זהירה או הפרה של חובת זהירות הכפויה בדין או בפסיקה . הרשלנות במשמעותה השלישית היא חריגה מזהירות שהחוק מחייב . ההתרשלות היא התנהגות הנופלת מן הסטנדרט הנדרש להגנה על הזולת מפני סיכון של נזק בלתי סביר . לכל פעולה רפואית, טיפול או תרופה יש שכיחות מסוימת של כשל או של נזק למטופל, הנובעת מעצם מתן הטיפול . מרגע שרופא קיבל על עצמו טיפול באדם, החוק מחייבו להשתמש בזהירות ובמיומנות הנדרשות . חובת הזהירות נבחנת בעובדותיו של כל מקרה ומקרה, וקיימת גם לגבי סיכון מחושב המחייב נקיטה של אמצעי זהירות כדי למנעו . העובדה שהטיפול הרפואי בכללו רצוף מטבעו סיכונים אינה מייתרת נקיטת אמצעי זהירות מפני סכנות אשר ניתן לצפות . סבירות הסיכון ואמצעי הזהירות נקבעים על פי מדיניות משפטית . אמות המידה לקביעת המדיניות המשפטית הראויה מבוססות בין היתר על רמת הסיכון כנגד העלות של אמצעי הזהירות . הזיקה הנוצרת בין רופא לחולה מטילה על הרופא חובה לבחון ולהעריך את מצבו של החולה ולנקוט הליכים רפואיים על מנת לייצב ולהיטיב את
|
|