|
|
עמוד:10
למעשה, כתבתי את הספר בעיקר כדי להוכיח לספקנים ולציניקנים שבינינו כי דמוקרטיה איננה מושג תיאורטי וכי גם אזרח בודד יכול להשפיע על תהליכים מדיניים, על עתידו שלו ועל עתיד החברה שהוא חלק ממנה . כל מה שנחוץ לשם כך הוא אמונה בצדקת הדרך, כוח רצון, בחירה נכונה של השותפים, החלטות שקולות לגבי דרכי הפעולה ודבקות במטרה . תקוותי היא שהסיפור יעודד אזרחים אחרים במאבקם על מטרות ראויות ואולי אף ייתן להם רעיונות מעשיים איך להגביר את סיכויי ההצלחה של מאבקם . הסיפור כאן מתואר כמובן מנקודת המבט האישית שלי . הספר הוא מעין יומן מסע ברכבת הרים מיטלטלת, עם עליות ומורדות ופניות חדות, עם מעברים בין דכדוך, שמחה, תסכול וסיפוק . הוא מתבסס ברובו על שיחות שקיימתי, על פרוטוקולים מישיבות ומדיונים, על פרסומים בתקשורת, וכמובן על חוויותי הסובייקטיביות . המסע הזה חיזק את אמונתי ברוח האדם ובחלקים הטובים שקיימים בכל אחד מאיתנו . ברור לי שלכל אדם זווית ראייה ייחודית, קשת רגשות, ניסיון חיים, אוצר חוויות ותפיסה אישית של המציאות . לכן אתם מוזמנים לפרש את האירועים, את המסמכים ואת העובדות כפי שתמצאו לנכון, ואולי אף להגיע למסקנות שונות משלי . אנשים רבים תרמו למאבק בדרכים שונות, וכולם ראויים לתודות . ראשית, תודה לחברי ועדת קינן, הפרופסורים נעם אליעז, ידידיה בנטור, עמוס נוטע, אשר טישלר, אמנון שטנגר, דן שכטמן, ישראל שכטר ויואל ששון וד"ר אליק גרויסמן . תודה לאנשי עיריית חיפה שכיהנו בתפקידים בכירים בתקופה המדוברת, ובמיוחד לראש העיר יונה יהב ; לעורכי הדין רשף חן, ימית קליין, ענבל בן ‑ ארי, ויליאם שוקייר ואיציק זכאי ; למנכ״ל העירייה, גדי מרגלית ; לראש אגף הדוברות, צחי טרנו ; לדוברת העיר, הדס פרץ ; ולרבים אחרים . תודה לראש עיריית קריית מוצקין, חיים צורי, לאנשי איגוד ערים אזור מפרץ חיפה להגנת הסביבה, ובמיוחד למנכ"ל, ד"ר עופר דרסלר . תודה גם לאנשי עמותת צָלוּל, ובמיוחד למנכ״לית מאיה יעקבס, ליועצת המשפטית, עו"ד חיה ארז, ולאל״מ ( מיל' ) יורם אילן ; לצוות המומחים לחלופות יבוא אמוניה, שגיבש סא״ל ( מיל' ) ירון חנן מסיעת הירוקים בעיריית חיפה ; 10 מלחמת האמוניה
|
|