העץ

עמוד:7

7 העץ העצים הראשונים שהכרתי כהלכה היו עצי התפוח והאגס בגן של בית ילדותי . זה אולי נשמע כפרי ופסטורלי, אבל לא כך היה הדבר , שכֵּן הבית שלנו שכן מבודד למחצה בפרבר של שנות העשרים על שפך התמזה, כ – 65 קילומטרים מלונדון . הגן האחורי היה קטנטן, פחות מ – 400 מטר רבוע, אבל אבי דחס בקצהו האחד ולאורך גדר צידית סומכות מסבָכות ברזל וחגורות הדליה לתמיכה בצמחייה . אפילו במדשאה הזעירה הצטופפו חמישה עצי תפוח, ששרדו רק בזכות גיזום מתמיד של ענפיהם . זו היתה חריגה מן החלקות השגרתיות יותר של שכנינו, על גבול האבסורד, כמו ניסיון להתחזוּת כחלק מגינת ירק לצד בית אחוזה אדיר ממדים . למעשה, איש לא ראה בכך מעשה שטות, הודות לפירות שהניבו אותם עצים . שמות הזנים של תפוחים ואגסים, בדומה לשמותיהם של יינות — כשלעצמם, אין בהם ערובה לאיכות . אפשר למצוא שני עצים בעלי תוויות זהות, אך אלו יניבו פירות שונים זה מזה כמו יקב מעולה ויקב בינוני מאותו מדרון . אפילו אותו העץ עשוי להשתנות משנה לשנה . וכמו בנוגע ליין, המרכיבים המהותיים הם טיב הקרקע, המיקום והאקלים השנתי ; אך מעבר לגורמים האקראיים הללו, טיפוח ביד אדם . אין ספק שהעצים של אבי, שנהנו מלכתחילה מאדמת סחף מקומית, זכו לגיזום המסור ביותר, ליד מפנקת ולתפילות האדוקות ביותר באנגליה כולה, ובאופן תדיר קטפו פרסים בתצוגות באזור . טעמם היה ודאי המשובח מסוגם —

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא