|
|
עמוד:6
6 | חינוך - שאלות האדם : בהוויה כלל או להסתפק בתשובות מרשם שיש בהן הרגעת - מה . כמה מאלה – המעשיים, התכליתיים, ממוקדי המטרה בין שזו כלכלית, מקצועית או חברתית – יחזרו לשאלות אלה אם יחוו משבר גדול בחייהם . אולם יש בינינו מי ששאלות גדולות עולות בהם כל העת . הם אינם מסתפקים בתשובות שכמעט שהתקבעו בהם, וממשיכים לתור כל חייהם אחר תובנות מדויקות יותר . המענה לאותן שאלות גדולות נוגע בכל רכיבי האדם . הוא מקיף, טוטלי, חובק את כל ממדי האישיות . התחושה המלווה את המענה איננה מסוג "קיבלתי תשובה, ואני יודע / ת", אלא "אני חווה ברמה גבוהה יותר, מחודדת, נהירה ומאירה יותר את התופעה ואת עצמיותי" . הבחנה אחרונה זו חשובה בכל הנוגע לחינוך . אחד מעיקריו של החינוך בעינינו הוא עיסוק בשאלות האדם . לשון אחר ; ההוויה מביאה לעירור שאלות קיומיות בתלמיד, ובאמצעות הדיאלוג תודעתו מתחזקת, זהותו מתגבשת, השקפת עולמו מותווית, ערכיו נקנים ומסתמנת התכנית של חייו . ההוויה הזאת בבית הספר, אף שרובה שוררת במצבי למידה, איננה תחומה למישור האינטלקטואלי בלבד . לפיכך אף שהמאמרים שכינסנו בקובץ זה מכוונים לאינטלקט על פי טיבם כמאמרים לאינטלקט, ברצוננו להדגיש שעירור שאלות האדם ועיסוק בהן בחינוך נעשה גם – ולעתים ביתר עוצמה – במישורי הרגש, הנפש, היצירה, האמונה והרוח . שאלות האדם, אף שאחדות מהן נדונו רבות בספרות ובציבוריות, הן שאלות של היחיד . אדם אמנם יכול למצוא תשובות שונות על שאלת הקיום, ואפילו תשובות אובייקטיביות לכאורה שיוכל למצוא בכתביהם של אנשי מדע . אולם אף שיוכל להיעזר בתשובות הקיימות, בסופו של דבר המענה אישי ופנימי, והיותו כזה הוא מה שמעניק לו את תוקפו העיקרי . התשובה שתעצב את תפיסתו ואת התנהגותו של האדם היא זו שהוא מגדיר בעצמו, מתוך עצמו ובאורח אותנטי . כך גם בחינוך . ההוויה החינוכית שהזכרנו קודם, מעוררת את שאלות האדם ומעודדת שיח וחקירה משותפים בקרב התלמידים ובינם לבין המורה . אולם החינוך אינו מציע "תשובת בית ספר", וגם כאן התשובה סובייקטיבית של התלמידה והתלמיד . ייתכן שלתלמיד מוצעות במהלך לימודיו תשובות, אך תפקידו של החינוך לכוון את התלמיד לבחון כל תשובה ותשובה בחינה ביקורתית ועצמאית, ורק אז יוכל לקבלה .
|
|