לזכרם

עמוד:45

שרגא ( לואי ) ברניר בן חיים ויולנדה ברטפלד נולד בי"ט באב תרפ"ז, ב- 17 באוגוסט 1927 נפטר בי"ג בכסלו תש"ף, ב- 11 בדצמבר 2019 שרגא ( לדיסלב, לואי ) נולד בו Petrosani שבטרנסילבניה, הונגריה ( כיום רומניה ) . בילדותו חיה המשפחה שנים אחדות בצרפת, אך בשנת 1936 שבה לטרנסילבניה . משפחתו הייתה משפחה דתית, אך "מודרנית" . לואי למד בישיבה ובמקביל גם בבית ספר תיכון רגיל . עם הכיבוש הנאצי, בו 1944 הוכנסה המשפחה לגטו . תוך זמן קצר נעצר אביו, עונה ונרצח, כמי שנחשב לעשיר ובעל נכסים . בהמשך, לואי, אימו ואחיו הצעיר פרדי – נשלחו לאושוויץ . אימו נספתה בתאי הגזים . הוא ואחיו, בני 17 וו 15 וחצי הצליחו לשרוד, למרות שעברו את כל מדורי הגיהינום, כולל את זה שבמחנה מטהאוזן ואת צעדת המוות . לאחר השחרור, הגיעו בדרך רצופת תלאות וסיכונים לצרפת ונקלטו על ידי אחד מדודיהם בשטרסבורג . כעבור מספר חודשים, עבר לואי לפריז, למד בסורבון וב"מכון הגבוה למדע המדינה" ולפרנסתו עבד כמורה בבית הספר היהודי . היה יושב ראש אגודת הסטודנטים היהודיים בצרפת ועסק בפעילות ציונית . על רקע זה התרועע עם אנשי רוח צרפתים - יהודים, ונמנה עם חבריו של אלי ויזל . בשנת 1956 עלו לואי ואחיו לישראל . הוא עבד ב"ידיעות אחרונות" ובהסתדרות, ומדי פעם כמדריך תיירים . בשנת 1961 גויס למוסד, ישירות לאגף תבל . בשנת 1962 נישא לאורה, גם היא עובדת מוסד . לזוג היו שני ילדים : אלדר יליד 1964 ומיכל ילידת 1972 . באוקטובר 2008 אירע אסון נורא כאשר אלדר ז"ל נהרג בתאונת דרכים . שנה לאחר מכן העתיקו לואי ואורה את מקום מגוריהם מקריית אונו להוד השרון, כדי להיות קרובים לבתם מיכל ולשלושת נכדיהם . לואי יצא מטעם תבל לשליחויות באפריקה ( 1965 - 1967 ) , באסיה ( 1969 - 1971 ) ובאירופה ( 1974 - 1976 ) . פרש לגמלאות בו ,1994 אך חזר לעבוד באגף תבל בהתנדבות והתמיד בכך במשך 20 שנה, ללא לאות ובמסירות, גם כאשר הכה בו הגורל וגם לאחר שמצב בריאותו התדרדר . בכל שנות פעילותו והתנדבותו, זכה להערכה רבה מצד המנהלים והעמיתים ומצד כל מי שהכירו והיה עימו בקשר . היטיב לבטא זאת ראש מחלקתו במסיבת הפרידה שנערכה לו ביוני 2014 : . . . "תקומתך ושיעור קומתך הן דוגמה ומופת לכולנו, הנחישות וההתמדה המאפיינות אותך הן מקור השראה לדורות של עובדים במחלקה ובמוסד" . לואי נפטר בן 92 . יהי זכרו ברוך . שמואל עציון ז"ל בן בתיה ואברהם נולד בט"ו ניסן תש"ו, ב- 16 באפריל 1946 נפטר בז' תשרי תשע"ט, בשישה באוקטובר 2019 שמואל עציון ( בוימש ) ז"ל נולד בבוקרשט שברומניה . בשנת ,1950 בהיותו בן ארבע, עלתה המשפחה לישראל . הוריו, בתיה ואברהם ז"ל, התיישבו במושבה אבן יהודה . בשנת 1953 נולדה אחותו שרה בוימש ( כיום שרה למפל ) . שמואל למד בבית הספר היסודי באבן יהודה, ולאחר מכן בתיכון אזורי "רופין", שבעמק חפר . בסוף כיתה י' עבר לבית הספר הטכני של חילוהאוויר בחיפה, ומאז ועד פרישתו לגמלאות מצה"ל, בגיל ,45 לבש מדים . את שירותו הצבאי החל כמכונאי מטוסים בבסיס חילוהאוויר בחצור . בשנת 1969 שינה את שם משפחתו לעציון, ומאז הקפיד שכולם יכירוהו בשם זה ויכנו אותו כך . עציון שאף לשרת במודיעין חילוהאוויר ועשה כל שביכולתו, עד שהגיע ליעד ומונה לשרת כקצין בלמד"ן ( להק מודיעין אוויר ) . שימש בין היתר כראש מדור תיאום מקורות בלמד"ן, ובמסגרת שירותו הצבאי אף הושאל לגופי מודיעין מחוץ לצה"ל . בשנת ,1991 עם פרישתו מצה"ל, בדרגת סגןואלוף, המשיך לשרת את המדינה כעובד באגף לייצוא ביטחוני ( סיב"ט ) במשרד הביטחון, שם עבד עד פרישתו לגמלאות בגיל 67 ( באפריל 2012 ) . בתקופת עבודתו במשרד הביטחון, שימש כחבר פעיל בוועד עובדי המשרד וסייע לעובדים רבים לממש את זכויותיהם לגמול השתלמות וללימודים אקדמיים, תוך שהוא נרתם לקידום הנושא במלוא המרץ, המסירות והנחישות שאפיינוהו . בין השנים 2002 - 2010 שימש עציון, במקביל לעבודתו במשרד הביטחון, כנציג ציבור ומגשר בביתוהדין האזורי לעבודה בתלואביב, ומצא בכך סיפוק רב . משך שנים רבות כיהן עציון גם כיושב ראש ועדת ההדרכה בוועד העובדים של משרד הביטחון והיה פעיל בהסתדרות האקדמאים במדעי החברה והרוח ( המח"ר ) . את פעילותו זו המשיך גם לאחר פרישתו ממשרד הביטחון, במשך שבע שנים נוספות ועד השמונה באוגוסט 2019 . בתאריך זה, בעודו ברחבת המשרד, אפסו כוחותיו . עציון התמודד ונלחם בגבורה רבה משך כחודשיים נוספים, עד שהלך לעולמו והוא בן 73 . היה איש משפחה למופת, קשור מאוד לאשתו צילה, לה היה נשוי יובל שנים, ולשתי בנותיו, שלוש נכדותיו ונכדו, שהיו בבות עיניו . לצד כל עיסוקיו, עמדה המשפחה בראש סדר העדיפויות שלו והוא היה גאה בה מאוד . עציון היה איש חכם, טוב לב, ישר דרך, צנוע ובעל חוש הומור, איש של נתינה איןוסופית ללא צורך בהכרה ובהוקרה, איש סוד, אוהב אדם וארץ, ששירת את ארצו עד יומו האחרון . יהי זכרו ברוך . לזכרם כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד ( ירמיהו ) | גיליון ,89 תמוז תשפ"א, יוני 2021 45

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא