|
|
עמוד:13
הקדמה 13 הדמוקרטיים, הן במישור התעשייתי הן במישור המדיני . כך יכלה המערכת הכלכלית המתערערת להשתקם, ואילו ההמונים עצמם אולצו לעבור חינוך מחדש, שנועד לשלול מהיחיד את זכויותיו הטבעיות ובכך להפקיע ממנו את היכולת לתפקד כגורם אחראי בחיי הציבור . החינוך מחדש הזה — שביטא את עיקרי האמונה של דת פוליטית שדחתה את רעיון אחוות האדם על כל ביטוייו — נעשה באמצעות המרת דת נרחבת, שנכפתה על המתנגדים בשיטות עינויים מדעיות ( עמ' 225 ) . התמורה הגדולה מחולל תמורה בחשיבתנו, הן על אודות העבר הן על אודות ההווה . הסיפור שפולני מספר, כוללני ופרטני בעת ובעונה אחת, קורא תיגר על ההשקפה המושרשת שלפיה הציוויליזציה צועדת מהחושך אל האור . המציאות ההיסטורית מורכבת יותר . למשל, כינונו של ממשל חוקתי באנגליה — לכאורה ציון דרך חשוב בהתקדמות לעבר הדמוקרטיה — נועד, לטענת פולני, להגביל את יכולתו של הכתר להאט את קצב הגידורים והנישולים הכרוכים בשחרור ההון מכבלי המסורת . אמנם, המשטר החדש הושיט יד לרבבות העקורים, אך הוא עשה זאת בעזרת מנגנון סיוע המבוסס על עקרון הרעב, שהיה אמור לדחוף את ההמונים באופן טבעי לעבר שוק העבודה . מנקודת מבט זו, הפגיעה בכוחו של בית המלוכה מסתמנת כאירוע מנַוון ולאו דווקא מכונן — אם כי ייתכן שההבחנה עצמה בין חורבן לבניין חסרת טעם, שכן הקפיטליזם הורס כדי לבנות ובונה כדי להרוס, כפי שתיאר הכלכלן יוזף שוּמפטר את "התנועה הנצחית" של השיטה . בינתיים, המצוקה הלכה והעמיקה, למרות — או שמא בגלל — הסעד שהוענק לפליטי המהפכה הכלכלית, סעד שמרוב דאגתו להגן על זכויות הפרט שלהם הקשה עליהם להתארגן כקהילה . פולני גם מבאר את פשר הלסה-פר ( laissez - faire ) , הסיסמה האהובה על חסידי השוק, הגורסת כי מוטב להניח למערכת החליפין לנהל את עצמה . כפי שאנו נוכחים לדעת, ההיסטוריה אינה עולה בקנה אחד עם האידיאולוגיה הזאת . כלכלת השוק שצמחה במאה התשע-עשרה נשענה למעשה על פעולתם הנמרצת של מוסדות השלטון למען כינונו של סחר חופשי . בתי המשפט שִׁכתבו את דיני הקניין כדי להתאים אותם לאופי הנזיל של החליפין בשוק ; הבנקאות המרכזית תיווכה בין סחר החוץ לסחר הפנים כדי לייצב את שערי החליפין ; הממשלה הקצתה סובסידיות כדי לבסס את ענפי החרושת וטכנולוגיות התחבורה, שנחשבו חיוניים לפיתוח המשק ; כוחות הצבא והצי שוגרו למרחקים כדי לכבוש טריטוריות בתולות ולהשתלט על משאביהן, בכלל זה תושביהן ; והאדם, כדי לשרוד בנסיבות שנוצרו, נאלץ להחליף את מניע הפרנסה במניע הרווח — טרנספורמציה שהולידה את ה- homo economicus . פולני מוכיח שהמאמץ הזה — כינונה של כלכלה הפועלת על פי חוקי השוק — היה מפעל הייצור המרכזי של הקפיטליזם, פרי פעולתה של היד המכוונת של המדינה הליברלית . מדובר בתוכנית רדיקלית המקריבה את הישן והמיושן על מזבח החדש והחידוש . לא בכדי אנו רואים בתהליך התיעוש "מהפכה", ומדובר
|
|