|
|
עמוד:13
מבוא׀ 13 בחיים הסוּפיים שולטים גם טקסים פורמליים . כאשר הדרווישים בירכו זה את זה הם אמרו, "יָא חָק," "האמת," והשתמשו בלחיצת ידיים מיוחדת : הם הצמידו את כפות ידיהם בצורת לב ונשקו ללב הזה . כאשר נכנסו לחדר המדיטציה או יצאו ממנו, הם "נישקו" את הקרקע על ידי כך שנגעו ברצפה באצבעותיהם ולאחר מכן הביאו אותן לשפתיהם . כאשר אמי ונשים סוּפיות אחרות הכינו ארוחות איראניות, הדרווישים ישבו סביב המפה שנפרשה על הרצפה . אני עזרתי בהכנות ולאחר מכן המתנתי עם הורי עד שיתיישבו הדרווישים האחרים לפני שמצאתי לעצמי מקום . הסוּפים אכלו בדממה . על פי רוב איש לא דיבר אלא אם כן השייח' דיבר ראשון . היה ברור שכולם צריכים לגמור את האוכל שלהם לפני השייח' כדי שלא יצטרך לחכות ( לעתים קרובות השייח' אכל לאט כדי שאיש לא יתקשה וירגיש שלא בנוח ) . הטקסים האלה נסכו בסוּפים ענווה והיו חשובים להם מפני שעזרו להם בשבירת ה"עצמי", שכן בתורה הסוּפית העצמי נחשב למכשול העומד בדרכה של האהבה . דרך חיים כזאת משכה את לבם של הדרווישים . רבים מהם עזבו את איראן וחברות דכאניות אחרות ועברו לחיות בקנדה ובארצות הברית . במזרח התיכון של ימינו נרדפים הסוּפים באכזריות מפני שבעיני חלק מן המוסלמים הם אשמים במינוּת מיסטית . אבל אף על פי שרבים מן הסוּפים שהכרתי ידעו חיים קשים, הם תמיד הביטו קדימה . דרכם הרוחנית התובענית — דרך שהדגישה את ביטול העצמי, את השירות לזולת ואת החמלה, והציבה את הערכים האלה לפני כל תועלת, נוחות והנאה אישיות — הקנתה להם תעצומות נפש ונסכה בהם את התחושה שיש בחייהם יותר משמעות . הסופים שעשו מדיטציה בביתנו היו חלק ממסורת ארוכה של מחפשי דרך רוחנית . משחר קיומם השתוקקו בני האדם לדעת מהם הדברים שעבורם כדאי לחיות . עלילות גלגמש, הקדומה שביצירות 4 היא אפוס בן ארבעת אלפים שנה המגולל את הספרות הגדולות, סיפור מסע החיפוש של הגיבור אחר הדרך הנכונה לחיות ביודעו שהוא עתיד למות . במאות השנים שחלפו מאז סופר לראשונה
|
|